היי
מאז ומתמיד רציתי ללמוד פסיכולוגיה וגם לעסוק בזה. כדי לעסוק כפסיכולוגית אצטרך ללמוד תואר ראשון ושני בממוצע יחד 5 שנים.
כבר חצי שנה אני מתחבטת עם עצמי האם הגיל כזה מאוחר מכמה סיבות;
1. אני אוטוטו עומדת להתחתן ולא יודעת איך אוכל לשלב ילדים יחד עם לימודים. להקפיא את שלב הילדים עד שאסיים ללמוד זה משהו שלא רלוונטי עבורי,
הדאגה שלי היא לא מבחינה כלכלית (כי ההורים שלי הם אלה שמשלמים על הלימודים) אלא יותר דאגה תפעולית, האם אוכל להתחייב ללימודים כ"כ הרבה שנים ויחד עם זה גם לדאוג לבית שלי ללדת ולטפל בילדים?
כרגע אני עובדת בעבודה נוחה לאחר קורס תעודה שעשיתי והמון קורסים מתוך החברה עצמה. זו עבודה נוחה שתאפשר לי לחיות ברמת חיים טובה אבל זו לא עבודה שאני אצליח להתעשר ממנה אי פעם או שתתן לי סיפוק כמו מה שאני אוהבת.
אך יחד עם זו אני לא סובלת בעבודה הזו.
לחבר שלי יש כסף אבל אני אוהבת לעשות את הכסף שלי לבד. לא רוצה להסתמך על אף אחד.
אחרי כל מה שההורים שלי נתנו ונותנים לי יש לי חלום שבגיל זקנה אני אוכל לתת להם כל מה שיצטרכו ויותר מזה מבחינה כלכלית, לילדים אני פחות דואגת כי חבר שלי מסודר אבל כמובן שאי אפשר לדעת מה יילד יום - ובבוא הזמן אני רוצה לדעת שאני עומדת על שני הרגליים שלי גם ללא תמיכה גברית.
אני מאוד אוהבת את תחום הפסיכולוגיה (עשיתי 5 יח' פסיכולוגיה וסוציולוגיה בביה"ס וסיימתי עם ציון 98, הפסיכומטרי שלי גבוה בהרבה ממה שנדרש ללימודים, והכיוון שלי הוא באמת להיות פסיכולוגית פרטית - לקחת לי כמה מטופלים ביום ולסגור את היומית שלי בכבוד. זה גם משהו נצרך היום כי הרבה אנשים פונים לפסיכולוג. זה משהו שיש לו ביקוש בחוץ והפגישה לכל טיפול היא מאוד יקרה.
פשוט לא יודעת איך אוכל לשלב את זה בחיי ואיך אוכל להתחייב כרגע ל-5 שנים לימודים כשאני לא יודעת מה יהיה איתי עוד שנה?
אולי אלו רק פחדים לא רלוונטים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות