כן
לדוגמא: חבר שלי סיפר שנכנסו לבניין שלו שכנים חדשים שעושים מלא רעש. אז אמרתי לו טוב לפחות מזל שזה קרה אחרי שכבר עברת את המבחן גמר אחרת היו מפריעים לך ללמוד (הוא לומד בבית).
אז הוא אומר לי "לא בדיוק, הם פה כבר שבוע"
אז אני אוטומטית זורם איתו כמו מפגר "וואי וואי איזה לא מתחשבים"
עכשיו מה הקטע? שהמבחן שלו היה לפני שבוע וחצי! ואני צדקתי, אבל בגלל שהוא התחיל את המשפט שלו ב"לא בדיוק.." אז אוטומטית עשיתי סוויץ' במח שבטח אמרתי משהו לא נכון, וישר זרמתי איתו ואפילו לא ניסיתי להגיד לו שהוא מתבלבל או לנסות להבין איפה טעיתי.
ישר התכווצתי.
וזה תמיד קורה לי.
נגיד מישהו אמר לי "איזה ביזיון שמקדימים את הבחירות, במקום לתת לבן אדם לסיים 4 שנים קדנציה"
ואמרתי לו "אבל עד אפריל יעברו כבר 4 שנים מאז שביבי נבחר"
אז הוא אומר לי "רק בנובמבר 2019 יעברו 4 שנים"
ואני כמו טטלה אומר לו "אהה, אוקיי.."
למרות שאני יודע בוודאות שהבחירות היו במרץ 2015, אבל אני מניח שיש איזה משהו נסתר ומתוחכם שאני פספסתי, ואני פשוט זורם עם זה.
כאילו יש לי אמונה במח שכולם יודעים יותר טוב ממני, ואם מישהו סותר אותי אז אני ישר מבטל את עצמי.
גם מה הקטע? שאם מישהו מתווכח איתי, אז אני מתווכח חזרה בכח! אין לי בעיה!
אבל כשמישהו מבטל משהו שאמרתי, אפילו בלי לעשות קולות של ויכוח, אז אני מסכים איתו מיידית.
הקלילות שבה הוא מבטל את מה שאמרתי אפילו בלי להרים את הקול, בלי להתנצח, פשוט מדלג על מה שאמרתי, זה גורם לי לחשוב באותה שניה, שבטח אני מפספס משהו.
עכשיו השאלה היא: האם זה קורה גם לכם, שמישהו סותר אתכם בנונשלנטיות ואתם ישר מניחים שהוא צודק (לא בויכוחים ראש בראש, אלא בנונשלנטיות) כי כרגע שמתי לב לזה ופתאום קלטתי שזה קורה לי המוןןןן.
כי הטון הנונשלנטי הזה כאילו מעביר מסר לתת מודע שלי שאין פה בכלל דיון וכנראה שפספסתי משהו.
זה לדעתי נובע מאמונה בסיסית ועמוקה שיש לי ש"כשמישהו אחר מדבר באגביות על משהו אז זה אומר שהוא מבין את הנושא יותר ממני"
יש משהו מהפנט באגביות הזאת, אבל זה גם משהו מאוד כנוע.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025