פעם הייתי ילדה מאוד ביישנית! מאוד!
הייתי ממש שקטה בקושי הייתי מוציאה מילה,אבל אני חושבת שזה בגלל המצב החברתי שעברתי ביסודי...(לא היו לי ממש חברים,זה סיפור ארוך אבל המצב שלי לא היה טוב)
אבל השנה עברתי לבית ספר חדש.
הכרתי חברות חדשות,וברוך ה׳ טוב לי פה...
ועכשיו אני הרבה פחות ביישנית ממה שהייתי פעם!
אבל עדיין יש לי הרבה קטעים שאני פשוט מתביישת מתי שלא צריך! נגיד ילדה שהיא מקובלת תבוא ותדבר איתי אני יתבייש ממש, או נגיד סתם ילדה שהיא יותר גדולה ממני תבוא ותדבר איתי אני גם יתבייש...ונגיד אני בחיים לא יבוא לאיזה ילדה וינסה להתחבר אלייה..בחיים! הביטחון שלי כל כך נמוך שאני לא מסוגלת לעשות כזה דבר...
אני לא רוצה להשמע שחצנית אבל הרבה אנשים אומרים לי שאני יפה...אבל אני לא מרגישה ככה..אני כן חושבת שאני נראת בסדר לא יותר מזה! נגיד לפעמים חברות של אחותי אומרות לה ״איזה יפה אחותך״ וכל מיני דברים כאלה אבל ברגע שאני רואה את החברות שלה שאמרו את זה אז הן מסתכלות אליי ועובר לי בראש שבטח הן אומרות לעצמן ״אה היא לא כזאת יפה כמו שחשבתי״
הם לא באמת אומרות את זה...אבל זה מה שאני מרגישה שהן חושבות ברגע שהן מסתכלות עליי.
ובקשר לביישנות פעם הייתי הילדה הכי ביישנית ושקטה בעולם!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות