שלום לכולם
קצת על עצמי, אני בן 21 מאזור הצפון. בבית הספר ובתיכון אף פעם לא הייתי מקובל אך תמיד היו לי חברים. ההורים שלי חנכו אותי להיות תלמיד טוב ולהשקיע.
תמיד הייתה לי חבורה (בנים ובנות) לצאת איתה בסופי שבוע ולבלות אך אישית אני מאוד גרוע עם בחורות. הייתה לי מערכת יחסים אחת בצבא במשך שנה שנגמרה לא טוב וחוץ מיזה כלום.
אני חושב שאני נראה טוב (אני מסתכל במראה ואני אוהב את מה שאני רואה) ואני משתדל להשאר בכושר ולשמר על תזונה בריאה. יחד עם זאת, יש לי בעיה של ביטחון עצמי.
מעבר ללהגיד שהביטחון העצמי שלי הוא נמוך, אוסיף שהוא "נוטה להתערער" מהר מאוד. קשה לי מאוד לגשת לבחורות. תמיד מפריע לי משהו אחר, אם זה האמא שנמצאת לידה, אם זה הסביבה ששומעת ומסתכלת, החברות או הידידים שנמצאים איתה ועוד'. כשאני כבר מצליח לאזור אומץ ולגשת כי הסיטואציה מספיק נוחה לי ונכשל, זה שובר אותי. אני שומע הרבה פעמים את האמירה "כדי להצליח בחיים צריך לפני זה להכשל הרבה" כשהיא מלווה בהמון סיפורים מלאי השראה וש"בחיים יש יותר כשלונות מהצלחות".
זה נשמע לי מאוד הגיוני, אך אם זה באמת נכון וכשלונות הם חלק כלכך גדול מהחיים שלנו, מדוע אני לא מצליח לאמץ אותם? מדוע אני לא מסוגל להכשל ולהמשיך הלאה כשאני שמח והבטחון העצמי שלי לא נפגע? מדוע אני פשוט לא "מתרגל" לכשלונות ובמקום אני מיחס להם כלכך הרבה חשיבות שאני מתחיל לפקפק בעצמי ונכנס לדכאון? מדוע הביטחון העצמי שלי כלכך נמוך?
תודה רבה לכל הקוראים על תשומת הלב והזמן. אשמח לקבל עצות בונות ולשמע את דעתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות