היי , אני בת 18 חיילת בשירות סדיר מזה חמישה חודשים
התגייסתי עם מוטיבציה גבוהה ומהר מאוד זה דעך,מאז ומתמיד הייתי במצב נפשי לא יציב אבל תמיד ידעתי למצוא את הדרכים להתמודד עם זה , בטירונות גיליתי קושי קיצוני שגרם לי להגיע למצב נפשי מאוד קשה שאיתו כבר לא הצלחתי להתמודד ולגמרי איבדתי את עצמי, לא מצאתי חברות הייתי בוכה מהבוקר עד הערב (מתעוררת עם דמעות בוכה רוב היום והולכת לישון עם דמעות, בסופשים הייתי רק ישנה ולא יוצרת קשר עם חברים שיש לי מהבית , לא מצאתי הנאה בכלום איבדתי עניין בכל דבר שהסב לי הנאה בעבר, הגעתי למצב של מחשבות אובדניות. לא ביקשתי עזרה בתקווה שבסדיר זה יעלם , אך זה לא קרה -להפך, רק הפך לגרוע יותר , מגיעה ליחידה ועוברת לפחות 3-5 תקפי חרדה ביום ובשאר הזמן פשוט לא מסוגלת לדבר עם אנשים וכל מילה קטנה שיגידו לי יכולה לגרום לי לבכי, מספיק שהמפקדת תנזף בי קצת או שיבקשו ממני לעשות משהו אני פשוט לא שולטת בזה ונשברת מייאוש וחוסר כוחות להיות במקום הזה ( חשוב לציין שזה ככה כבר חודשיים , זה לא שזו ההתחלה ואני צריכה זמן "להסתגל" -זה רק מדרדר מיום ליום .)
נפגשתי עם קבן סיפרתי לו את המצב והוא שלח אותי לפסיכאטר , מה יהיה שם? האם יש לי סיכוי לקבל פטור? כמה קשה זה יהיה? אני בדיכאון עמוק כל כך שאני לא מצליחה בכלל לתאר מצב שבו אני לא מקבלת פטור וממשיכה בשירות הצבאי.
מפחדת שהוא ינסה לדחוף לי כדורים וישלח אותי חזרה ליחידה .
מה להגיד , איך להתנהג כדי שיבין שאני באמת לא כשירה לשירות ולא סתם מנסה להשתמט ?
מפחדת שלא יתייחס למצב ברצינות או שיחשוב שהמצב קל יותר ממה שאני מתארת ואז אני באמת אאבד את זה והמחשבות הרעות שיש לי בראש יתממשו .
אשמח לכל עזרה שהיא מאנשים שהיו שם ..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות