יש לי חברה שהכרתי בשנה האחרונה ורוב הסיבה לקיום החברות מבחינתי הוא המרחק ביננו שאנחנו באמת גרות יחסית קרוב כ10 דק נסיעה לעומת שאר החברות שלי. אני נשואה והיא מבוגרת ממני בערך ב8 שנים אבל בלי זוגיות ובודדה. אני נותנת יחס מאוד טוב לחברות שלי אבל כשזה לא הדדי אני מאוד מתאכזבת ולא מעוניינת בקשר או כועסת מהמצב. בעיקרון אני מבשלת הרבה בבית והזמנתי אותה כמה פעמים היא באה אכלה שתתה באמת ארוחות שלמות ואפילו מזמינה את עצמה לבוא אליי או לאכול מצב שלא הכי נוח לי כי לא בהכרח הכנתי אוכל בשבילה וגם אם מתחלקים זה על חשבון האוכל שהיה אמור להשאר למחר במקום להכין כל יום. העניין שהיא לא מבשלת ואף פעם לא מזמינה על חשבונה איזה משהו אם יושבים בבית קפה אפילו. אין לה את ההרגשה שהיא גם צריכה להחזיר משהו בתמורה. בנוסף קניתי אוטו ולה אין אוטו, טוענת שמסתדרת באוטובוסים אבל כל פעם היא רוצה להפגש או לנסוע לאיזה עיר אפילו ערים רחוקות או סתם משהו בעיר ונראה לה הכי טבעי שאני אבוא לאסוף אותה בהלוך ובחזור (מרחק של 10 דק נסיעה לא מפריע לי הדלק אלא הנסיעה עצמה ואני לא אוהבת לנהוג ודי נהגת חדשה אז קשה לי לנהוג רחוק או בלילה למשל) היא אפילו לא חושבת להגיד תודה ודי מרגיש לי כאילו אני גם צריכה להיות נהג מונית שלה וגם לבשל לה ארוחות ולהיות הפסיכולוגית שלה כי היא כל הזמן מתבכיינת שקשה לה ורע לה ובכלל בן אדם שלילי ובודד מאוד. ניסתי כמה פעמים לנתק את הקשר סתם בפחות להיות זמינה או לענות לה שלא יכולה ולענות לה כמו שהיא עונה כאילו להתיחס אלייה ממש בהתאם לאיך שהיא מתייחסת והיא נעלמת לקצת זמן , מרגישה בודדה ושוב מחפשת אותי בהיסטריה. מה ממליצים לעשות? האם להגיד לה את כל מה שאני חושבת עלייה? בעיקרון זאת הסיבה שאין לה חברות בכלל, בן זוג ואפילו המשפחה שלה לא סובלת אותה. היא כפוית טובה, נצלנית ובן אדם לא נחמד רוב הזמן שכולם לא אוהבים. חושבת לספר לה כי אולי ככה תבין למה כולם מתיחסים אלייה ככה וגם אולי תשנה גישה או שלא ואז יפרדו דרכנו וזהו שזה גם טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות