היי לכולם, אני חיילת בת 19 עוד מעט 20, נשארה לי שנה לצבא ואני מיואשת לגמרי.
מעולם לא היה לי בן זוג ואני יודעת טוב מאוד למה.. כל הילדות שלי גדלתי כשהמשפחה סביבי אומרת לי לא לסמוך על אף אחד, שכולם רוצים לרעתי, ובעיקר לא לסמוך על בנים כי הם רוצים רק סקס (וכל שנה וכל גיל זה היה אותו הדבר. רק עד גיל 19 בערך)
בנוסף, אבא שלי היה מרביץ לי, מקלל אותי, ובכלל כמעט ואין לי זכרונות טובים ממנו. הכל זה קללות, אלימות, אדישות, השפלה.
אני לא מצליחה לתת אמון בבנים.. לא נפגעתי מעולם כי לא העזתי לנסות ואני עדיין לא מעזה. וזה כל כך מייאש אותי. גם סבלתי מחרדה חברתית קשה החל מכיתה ד', שנעלמה יחסית הרבה מאז שהתגייסתי אבל היא עדיין שם.
כלומר, רק בכיתה י"ב והלאה סוף סוף הגעתי למצב שאני יחסית פתוחה, התחילו איתי, דיברו איתי (הכוונה לבנים). אבל עדיין כל ניסיון שעשו שיהיה משהו אני דחיתי, אמרתי שאני פשוט לא מחפשת בן זוג..
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני מרגישה כמו מקרה אבוד. עם כמה שאני רוצה לאהוב מישהו אני לא מסוגלת, אם אני אאהב אני ארגיש חשופה ופגיעה ואני לא מסוגלת להגיע למצב כזה עם גבר. אני מרגישה כל כך פגומה..
חייתי הרבה זמן באשליה שיבוא הגבר שיהיה סבלני איתי ולא יוותר עליי גם אם אני אהיה מרוחקת ולא אתן לעצמי להיפתח, שהוא ייתן לי את הזמן ויוכיח לי שאפשר לסמוך עליו גם אם זה הרבה מאוד זמן. אבל זה כל מה שהיה, אשליה, ועכשיו אני בטוחה לגמרי שזה פשוט לא קיים.
יש לכם עצות בשבילי? או פשוט עידוד? אני באמת בטוחה שאשאר כל החיים רווקה בגלל זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות