אני הייתי פעם ילד מאוד שמח מאוד שאפתני מאוד מאושר ורגוע, אבל מאז גיל 15 דברים השתנו לי בחיים. אני נמצאתי בנקודת משבר של ציונים נמוכים, הרגשה של בדידות חוסר תקשורת עם אנשים מה שהביא לדיכאון קשה אצלי. הייתי הולך לפסיכולוגים ושיחות עם יועצת בית הספר שהיו עוזרים טיפה(בכיתה י') אבל עדיין לא ריפא את המקור לדיכאון הזה. עכשיו אני התבגרתי ואני בכיתה י'א ואני נמצא בסיטואציה של קושי מאוד גדול מבחינה לימודית, חברתית(אני מרגיש לא שייך, אבל אל כמו בשנה שעברה) וזה פשוט נכנס לי לראש חזק. אני מרגיש איפה שהוא שהמקרה של כיתה י' עדיין היה נמצא חי וזה רק המשיך מאז. בשנה שעברה ההורים ידעו על מה עברתי ועזרו לי להתמודד עם הכול, אבל אני לא רוצה לשתף אף אחד במיוחד אחד כדי לא ליצור טרחה ולגרום לי להיראות חלש בפני כולם. שום דבר לא קל יותר, לחץ מצטבר והכול נמצא לי על הכתפיים בכדי להתמודד כאילו זה עוד יום רגיל בחיי למרות שלא. אני שקלתי לבצע מעשה אובדני פעם אחת מתחילת השנה אבל אמרתי לעצמי שלא ושזה יעבור אבל בינתיים זה נשאר ואפילו במקום מסוים טיפה החמיר. אני פשוט נמצא במקום שאני לא יודע איך להתקדם ממנו. אני ילד נורמלי שחי חיים רגילים ונמצא במשפחה שאכפת לה ממני אבל אני לא רוצה להגיד כלום או לעשות צעד פזיז בכדי לא לפגוע בהם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות