אני מקווה שלא ישפטו אותי כאן על מה שאני הולך לכתוב אבל, זה מה יש...
אני חושב שאני מגדיר את עצמי כהומו בערך מגיל 18-19, וההשלמה עם עצמי הייתה תהליך שעברתי ואני עוד עובד לאט מאז. היום (בגיל 31) אני עושה דוקטורט, חי עם בן זוג כבר כמה שנים, ומחוץ לארון בכל מסגרת שאני חלק ממנה (חברים, עבודה, אוניברסיטה וכו') - למעט, המשפחה.
למרות שיש לי בן זוג קבוע כבר כמה שנים (ואנחנו גרים יחד!), ולמרות שמעל 13 שנים אני יוצא עם גברים ומגדיר את עצמי כהומו (וכמובן שגם לפני גיל 18 נמשכתי לגברים והיו לי התנסויות וכו', פשוט עוד לא הייתי מגובש לחלוטין) - לא הצלחתי לצאת מהארון בפני המשפחה שלי.
אף פעם לא הבאתי בן זוג הביתה, ואף פעם הנושא לא עלה לדיון כמו שצריך. חשוב לציין שהקשר שלי עם המשפחה שלי הוא סבבה, אבל מורכב, ולגדול בחברה שבה גדלתי היה לי מאוד קשה והתרגלתי להסתיר את הדברים החשובים מבפניהם (כל מיני קשיים והתמודדויות שהיו לי גם עם המיניות וגם אחרים וכו'), ובכלל אבל אנחנו משפחה שלא ממש מדברת על דברים אישיים ורגשיים באמת כמו קשיים נפשיים, אכזבות, זוגיות ויחסים ועוד כהנה וכהנה...
מאוד יכול להיות שהם יודעים על העניין, אבל לא ממני, ולמעשה גם לא קיבלתי מאף אחד מהם איתות כלשהו שזה בסדר או שהם מוכנים שאצא בפניהם, אלא להפך, אחת לכמה זמן יוצא לשמוע איזו אמירה הומופובית לא מכוונת שנזרקת לאוויר ממישהו (בתגובה למשהו שלא קשור אליי), מה שבעיקר מוריד לי כל רצון אי פעם לצאת בפניהם.
השאלה שלי היא - איך לעשות את הצעד? אני מרגיש שהסוד הזה שאני שומר מפניהם כביכול, למרות שמכל בחינה אחרת אני מחוץ לארון, מכביד עליי והן בן-זוגי מאוד, במיוחד ביחסים שלי עם ההורים. עם זאת - הקשר שלי איתם כל כך רדוד שאני לא רואה את עצמי מרגיש מספיק בטוח להיפתח בפניהם ככה (לא סתם זה לא עלה עד גיל 31). איך אני יכול להצליח להתגבר על הפחד הזה ולגמור עם העניין הזה כבר...?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות