כן
אני בת 16. אני לא מבינה מה קורה לי. אני חושדת שאני אוהבת בנות, אבל אני לא בטוחה, אבל זאת לא הבעיה שלי. אני מנסה לחשוב מתי הייתי מאוהבת במישהו/י ואני באמת לא מצליחה להבין איך זה שלא התאהבתי עד היום. כשהייתי בכיתה ב עברתי לבית ספר חדש וראיתי שם ילדה יפה, הצעתי לה להיות חברה (ידידה) והיא אמרה כן. באותו היום אני זוכרת שהייתי ממש מאושרת. כל הזמן שיחקתי איתה וכאב לי אם היא דיברה עם משהו/י אחר. אבל... אני לא יכולה כל-כך לשחזר את הרגשות שלי כי הייתי בכיתה ב... הפעם השניה והאחרונה שאני זוכרת תחושה דומה לזרת קרתה כשבנות דודות שלי באו מחול. יש להם מבטא באנגלית ויכול להיות שממש אהבתי את זה. התחברתי אליהם ממש וכשהגעתי הביתה ממש התגעגעתי. אבל הייתי צריכה להיפרד כ הן צריכות לחזור לחול. אני זוכרת שנפרדתי מהן, חיבקתי אותן וזה הרגיש לי נעים. אבל מיהרתי לסגור מהר את הדלת שלא יראו אותי בוכה. כבר לא ראיתי אותם כמה שנים ומעז לא הרגשתי ככה יותר. אולי נדלקתי לפעמים, אבל זה לא היה בצורה כזאת שאני לא יכולה לשלוט בזה ואני משתגעת וזה, פשוט לפעמים כשמישהי עברה לידי הרגשתי קצת התרגשות. זה הכל. אני מרגישה כל-כך עצובה שאני לא יוכל להתאהב ולהרגמש יותר. אני גם חושדת שאני אולי א מינית, וזה הדבר האחרון שאני רוצה. בקיצור אני במשך שנים, *כל* יום שואלת את עצמי את השאלות המיסרות האלה שלא מובילות לשום מקום ורק גורמות לי לתסכול. אבל כל מה שאני רוצה זה רק להגדיר את עצמי וזהו. להחליט שאני משהו וזהו. אני גם חשבתי לצאת מהארון, אבל אם אני לא יודעת מה אני... זה יהיה כזה ככה:
"אמא, אבא, אני... משהו".
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025