החיים שלי די עלובים, או יותר נכון להגיד - החיים שאין לי די עלובים.
אני הולכת לבית ספר. מנסה להשתלב שם- ולא הולך לי. מנסה לדבר, להתחבר לילדים חדשים ואני פשוט לא מצליחה! אני לא יודעת על מה לדבר ואין לי אף פעם שום דבר להוסיף לשיחה! אני מרגישה כמו צל. או כמו זבוב שעף באוויר ואף אחד לא שם לב אליו.
כשאני חוזרת הביתה אני אוכלת לומדת קצת והולכת לחדר כושר בתקווה שאני אתחטב ואז אולי מישהו ישים לב אלי..
שאני חוזרת אני מתקלחת. פותחת את הטלפון ומגלה שאף אחד לא חיפש אותי כל היום.
מחפשת לראות סדרה חדשה שתתן לי קצת משמעות לחיים אבל אני לא מוצאת כלום.
ובימי שישי בערב אני רואה את הסטוריז של כולם שהם יצאו ורק אני נשארתי בבית כי אין לי עם מי.
לפני השינה אני נכנסת לגלריה ומדפדפת בתמונות ישנות שלי. אני נכנסת גם לשיחות ישנות בווצאפ של אנשים שאני כבר לא חברה שלהם כי הם כבר עברו הלאה וקוראת הודעות..
הלוואי שהיו לי חיים! הלוואי שהיה לי עם מי לשתף אותם! הלוואי שמישהו כבר יתייחס אלי!
החיים שלי די עלובים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות