חברה מדכאת - כיתה יא, אני מת שהיא תבין מה היא עושה לי ותבכה

בשבוע האחרון... השבוע האחרון היה נוראי. אני שתיתי כי חשבתי שזה ישפיע אבל זה לא. אכלתי הרבה לפני וזה סתם כאב בבטן. אני כל לילה כמעט בכיתי, אני סגור נורא ולא באלי ללמוד למבחנים או לעשות עבודות, אני הורס לעצמי את החיים, דבר אחד כייפי הוא שהייתי עם חברה שלי, אבל זה לרבע שעה(הפסקה של בית ספר בין השיעור).
זה התחיל בכך שהרגשתי ממש בודד שהיא לא באה לבית הספר, נמשך בכך שהיא אמרה שרוב ההפסקות נהיה יחד והבריזה לי בהפסקה השניה... אני מרגיש עצוב לחשוב על זה.
עוד דבר הוא שהיא לא שמה לב אליי ואז בריב שלנו אתמול בלילה(23.10) היא מתחילה לריב על כמה לי לא אכפת... זה תיסכל אותי והתחלתי להיות קר כל כך. אבא שלי אמר לי לקחת צעד אחורה, זה פוגע לי בלימודים, בשינה(בלילה של 23.10 ישנתי שלוש שעות) כי אני לא נרדם בגלל החשיבה על חברה שלי. אני מתחיל לחשוב על קשר אחר... אני לא מסוגל לחשוב על כמה אני אומלל, היה יום שבו(לא באותו שבוע) משום מה הייתי ממש ממש שמח, בצורה שלא הייתי הרבה זמן ואני יודע להראות את השמחה שלי בצורה שהרבה עושים אותה, להציק קצת, לאנשים שאני רוצה להיות איתם שאכפת לי, כנראה חברה שלי לא ראתה אותי מאושר.. מעניין למה. בקיצור, הצקתי לה כמובן, והיא התעצבנה עליי, מאז, לא בהכרח בגלל העצבים שלה, אני בדאון מטורף ולא מצליח להרים את עצמי, אני סומך עליה אבל אני מרגיש שהיא לא יכולה להניח כלום כדי לדבר איתי, היא לא מפנה זמן לי, מתי שפנוי אז היא באה אליי, אני מרגיש מנוצל. כשאני חוזר לעבר, היה לי קשר שנתיים לפני הקשר איתה, כלומר לפני בערך 3 שנים (אני עם חברה שלי 9 חודשים) והקשר הזה היה נוראי בכל המובנים, כיתה ט ביישנים כולם אבל זה היה בגבול מסוים, ואני הייתי בישן ממש, לא אמרנו אחד לשני שלום, רבנו כל שניה וחצי בווצאפ, כתבתי דברים נוראיים והיא סבלה בגללי, אחרי חודשיים כתבתי את הדברים האחרונים.
אני מתחיל לעשות קשרי דמיון בין שני הקשרים האלה... אני לא יודע אם להיפרד. זה קשה להיפרד מאדם שהייתי איתו 9 חודשים בקשר שהוא לא סתמי, אנחנו עשינו הרה דברים יחד, לא שכבנו, אבל מאוד התקרבנו וגם זה יהיה מאוד מביך. אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי, אני סובל אבל כשאני איתה זה קסום, זה מבלבל, זה משגע לי את המוח, אני א רוצה להשקיע בחיים שלי יותר, לא רוצה חדר כושר, לא רוצה ללכת לבית הספר, עזבו ללמוד זה הפסקתי לפני חודש, ללכת לבית הספר אני לא רוצה. כמעט בכיתי בבית הספר כי היא לא הסתובבה איתי בהפסקה. אני רגיש מדיי ? משהו לא בסדר בי ? אני משתגע, אני מת שהיא תראה את ההודעה הזאת... אני מת שהיא תבין מה היא עושה לי ותבכה, יש לה בעיות, היא לא מבינה או מסתכלת על מי שאכפת לה ממנו, אני אוהב ששואלים אותי על היום שלי, זה לא קרה בלי שאגיד לה "רוצה לשאול אותי משהו...?" בערך כבר חודש או 3 שבועות. אני בוכה על יום. אני רוצה חיבוק חם של "אני אוהבת אותך" ולא חיבוק קר של "להתראות מחר". אני עצוב.

כתבתי בעיקר כי חשבתי שזה ישחרר אותי קצת, שיהיה דומה כמו להגיד לה, אבל זה רק העיר אותי, ונראלי כדאי לי להתרחק ממנה לשבוע, ובו לחשוב אם להיפרד או לא, ומה להגיד.
אם אתם רוצים להגיב, לחזק אותי, וכמובן כמהות האתר, להציע, אתם יותר ממוזמנים. תודה שקראתם.