שניה לפני שמתארסים איך לדעת שזה נכון?

היי,
יש לי חבר 4.5 שנים, כלומר ב4.5 שנים האחרונות אין סיטואציה שאני לא זוכרת אותו נמצא בה.
סהכ היה לנו טוב (ובגדול גם עכשיו), תמיד ראיתי אותו וגם אחרים ראו מהצד כחבר עוזר, תומך, מפרגן, מיעץ, מקשיב, דואג לפתור את הסכסוכים ביננו ולהגיע לעמק השווה ככל שניתן, הוא ממש משתדל שאשאר קרובה אליו גם כאשר יש בינינו ריבים ומתחים.
אני כותבת עם דמעות בעיניים כי כן, הוא יקר לליבי ולא סתם חוויתי איתו יותר מחמישית מהחיים שלי.
אממה.. כשמתכוונים להתקדם לשלב הבא פה זה קצת מתחיל להרתיע אותי מה שלא אמור להיות (בכל זאת בחורה צריכה לצפות להצעת נישואין ולא להרתע ממנה).
אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות לגבי הקשר ולגבי האם האופי שלו ושלי מתאימים, כיוון שנוכחתי לדעת שקיימים בינינו ויכוחים לא מעטים ובגדול אנחנו דומים אבל בעיקר מאוד שונים. אומרים שהפכים נמשכים ואני לא חושבת כך, תמיד כשדמינתי את עצמי עם בן זוג זה היה בשלום, באחווה, בשלווה, ללא ויכוחים וללא צורך להתפשר כי מלכתחילה בחרתי נכון. לא כך המצב, ובכן בהרבה מובנים אנחנו הפוכים הוא איקס אני וואי הוא היפר אני יותר רגועה, הוא בזבזן אני חסכנית ועוד סממנים של שוני שאם אתחיל לפרט הם לא יגמרו..
המטרות והשאיפות בחיים הן זהות אבל עדיין קשה להסתדר עם מישהו ששונה ממך למרות שרק לאחרונה התחלתי לשים לב לזה.
לפעמים אני גם מוצאת עצמי חושבת על איך היתי רוצה שיהיה כמו אחרים.. ולמרות שהדשא של השכן לא תמיד יותר ירוק ואני יודעת שלכל אחד יש את יתרונותיו וחסרונותיו אבל אני מנסה להבין איך נסתדר. איך לעזאזל מאהבה שלכאורה היתה נראית פורחת ומלבלבת התחילו להתעורר בי שאלות של איך נסתדר אם מכל צעד שהוא עושה אני מתעצבנת? ורק כשהוא מנסה להתחנף או להרגיע אותי רק אז נהיה בינינו "בסדר".
מצד אחד לא רוצה להשלות אותו ולומר אחרי כל שיחה שכן נתחיל להתקדם עם עניין הקשר לכוון רציני יותר, ומצד שני לחשוב את הדברים האלו (יש לציין שאת מה שכתבתי פה אמרתי לו בצורה יותר יפה והוא יודע בדיוק איך אני מרגישה וחושבת, מעולם לא שמרתי דברים לעצמי).
קל לשפוט מהצד אבל חייבת עצות ממי שחווה את אותו הדבר או יודע לאן מערכת היחסים הזו עלולה להוביל.
מרגישה ממש אבל ממש מתוסכלת!