שלום. אני נשואה שנה וחצי, ביחד 5 שנים, מכירים קצת יותר. יש לציין שבעלי מדהים..עם כמה שהוא עובד קשה והרבה,הוא מגיע הביתה ועושה פשוט הכל כמו עקרת בית.הוא עבר מהדרום לצפון בשבילי.הוא רומנטי,הוא עושה את המחוות והדברים הקטנים שכל אישה חולמת ומחייכת בגללם.אבל..הוא רוצה כבר ילד.הוא בן 27,אני עוד כמה חודשים27. מתחילה 3שנים של לימודים.רוצה להגשים את עצמי.מהצד שלי הרצון להביא ילד בשנה השניה ללימודים בין הסמסטרים. הוא כל הזמן אומר שנתן לי ״שנה וחצי להתבשל״ ו״להתאפס על עצמי״ בנושא הזה ו״חהתחיל לאהוב את זה״ משפטים הזוים והוא לא מבין שזה לא עובד ככה. בנוסף, יש לי מצבי רוח.. ואני לא מרגישה שזה נכון. לפני שנה בערך זה הגיע לרמות אחרת ואיים בגירושים,איים שישרוף לי את הגלולות,ושראה שהשתניתי ושאני לא מפחדת מזה,לקח צעד אחורה והתנצל ואמר שדיבר על גירושים כי כבר היה מתוסכל. כל פעם נותן ״דדליין״ בספטמבר את מפסיקה,באוקטובר את מפסיקה,אחרת ככה וככה.. הספטמבר הזה כבר עבר(לא חודש שעבר,אלא שנה). העניין הוא ש״זרמתי״ כי לא רציתי שנפרד. ואז כל פעם שהגיע ה״דד ליין״ שהוא הציב כדי ״להתאפס ולרצות להכנס להיריון״ היה משהו חדש שאמרתי. העניין הוא שזה לא סתם. הוא כל הזמן אומר שאני ממציאה תירוצים. מצבי רוח, רוצה להגשים את עצמי, לימודים..העניין הוא שזה לא תירוצים..אני רק מתחילה את הלימודים אז למה להכנס עכשיו לתהליך של הריון?אין פה דרך אחורה וזה סתם יכביד.אלא אם כן באמת בשנה השניה..או שאני סתם משלה את עצמי..
אני באמת אוהבת אותו. אני לא רוצה להתגרש. אבל בשביל לשמור על זה, אני לא חושבת שילד זכת הסיבה.. לסחוב תינוק 9 חודשים בבטן שלי בלי להיות ״סגורה על זה״?
יש מצב שבאמת הכל השתפר, אבין שהיתי בסרט, שילד יעשה לי ולנו טוב... אבל שזה מגיע אין דרך חזרה. אני מציאותית וחושבת על הכל סביב...
אני מצטערת על האורך,כבר מתוסכלת ולא יודעת לאיפה לפנות,איפה לכתוב... במידה ויש למישהו עצה בנוגע למצבי רוח אשמח לדעת. אני לא בדיכאון, אבל הם משפיעים עליי... אני לא יודעת ממה זה נובע
אני פשוט רוצה להיות מאושרת....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות