לא מבין מה נשים רוצות, ולמה אני צריך לשנות את עצמי בשביל זה

השנתיים האחרונות היו לא הכי פשוטות בחיים שלי, עברתי כמה טלטולים לא פשוטים בהרבה תחומים בחיים, בעיקר בתחום המקצועי. הספקתי לעבור לגור בחו"ל ולחזור לארץ והייתה לי תקופת התאקלמות קשה שבה לקח לי זמן לחזור לעצמי, ומבחירה, נמנעתי מכל קשר זוגי, כי ידעתי שאני לא באמת שם בשביל לתת את המיטב מעצמי.

לפני חודש הכרתי מישהי באפליקציית הכרויות, והכל בינינו היה פשוט מושלם וטבעי מהרגע הראשון: השיחות זרמו, היו מצחיקות, היא פרגנה לי, הרימה לי בכל הזדמנות. הייתה שולחת לי הודעות, מתקשרת אליי הרבה, ובגדול חיזרה אחריי בגלוי.

אני יודע שנשים נמשכות למניאקים, אבל אני לא יודע להיות מניאק, מעולם לא ידעתי, זה לא אני, וזה נראה לי פאתטי להיות כזה. אבל למרות הכל, בהתחלה, שיחקתי את המשחק, בשבוע שבועיים הראשונים, לא עניתי ישר, לא חזרתי תוך 5 דקות לתוך טלפון ולא הגבתי תמיד אחרון לכל הודעה, ואין מה להגיד, זה עשה את העבודה.

היא מצידה כבר הזמינה את עצמה לבוא אליי, ישבה אצלי והרגישה בבית, לא התנגדה כשנוצר בינינו מגע פיזי וגם מיהרה ליזום את המפגש המיני הראשון שלנו. אחרי זה כבר נהייתי "מאמי" ו-"בייב" באופן קבוע, שיחות של שעה וחצי בטלפון, הודעות כל היום, אתם יודעים: זוגיות.

עד אותו רגע הייתי סוג של אדיש, כן נתתי לה את ההרגשה של החום והפינוק כשהייתי איתה, והרמתי לה בחזרה, אבל היא ידעה שהיא צריכה לעבוד בשביל זה. כשהרגשתי שהרגש שלה נפתח והיא מתחילה להראות לי חזרה, התחלתי לתת מעצמי. על הדרך היא סיפרה לי שהיא נפרדה לפני כמה חודשים מהאקס, ואני חששתי מזה קצת בהתחלה, אבל לא התביישתי ושאלתי "את פנויה? או שאני הולך להיות כאן ריבאונד?".

היא מצידה אמרה שהקשר שהיא יצאה ממנו היה הרסני ושהיא מחפשת חוויה מתקנת, ושהיא פנויה לגמרי. בסופ"ש הקרוב קבענו לנסוע ביחד לצפון, המשכנו כרגיל, ולפני כמה ימים, הגישה השתנתה, הוייב ירד, פתאום היא לא מדברת איתי וכותבת לי כרגיל, ישר הרגשתי שמשהו לא בסדר.

נתתי לה יומיים של שקט, ההודעה האחרונה ממני אליה הייתה "דברי איתי". אחרי יומיים שלא שמעתי ממנה, שלחתי לה הודעה לראות מה קורה, היא נפנפה אותי בתירוץ המוכר של "שבוע מטורף ולחץ בעבודה" . באותו יום ניסיתי להתקשר אליה כדי לראות מה העניין, וכלום, הבחורה פשוט התעלמה ממני, לא ענתה לי לטלפון וניתקה אותי מהחיים שלה, אחרי שחודש שלם היא מחזרת אחריי ומדברת איתי בהודעות יום יום.

אני לא מרגיש שהייתי כאן כלבלב, לא נמרחתי עליה והראיתי לה שאני זמין בכל הזדמנות, מצד שני, לא הייתי המניאק שיתעלם ממנה וישלח אותה לחפש כשאני לא זמין שלושה ימים. אני כן רגיש ומתחשב, אבל מצד שני אני יודע גם לעמוד על שלי ולדאוג לעצמי.

היא נתנה לי להרגיש שזה זה, מכל הבחינות, הראתה את כל הסימנים, ובשנייה אחת, פשוט מחקה את זה, בהתעלמות מכל סנטימנט אנושי למישהו שהיה אכפת לו ממנה.

למה נשים עושות את זה לגברים? אני באמת לא מבין, והדבר שאני הכי לא מבין, אני ישבתי בבית בהרגשה חרא אחרי שזה קרה, ואמרתי לעצמי "מה שאני מרגיש עכשיו, הבאסה הזו, של לצפות להסבר, טלפון, הודעה, משהו ממישהו שאני רוצה, וזה לא מגיע, זו ההרגשה שאתן רוצות?"

נמאס לי, באמת.