כדאי לי ללכת לטיפול פסיכולוגי? אפשרי ללכת מבלי שההורים ידעו? יש טיפול לא יקר?

היי אסק פיפל,
כשהייתי בגן ילדים התעללו בי ולא היו לי חברים חוץ מהשכנה שלי וקרובי משפחה. בכיתה א' איכשהו מצאתי חברים למרות שהייתי שקטה, אני תמיד הייתי שקטה ורוב האנשים שהתחברו אליי היו אנשים שהיו אוהבים לדבר שגם להם לא היו חברים או שהיו קצת, היו כאלו שאהבו להקניט אותי ולהעיר על המראה שלי מה שגרם לי לפתח חוסר ביטחון רציני.
תמיד היה קשה לי לתקשר עם אנשים אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה עד כיתה י' כשעברתי לביה"ס חדש עם כיתה מגובשת שאני כבר שנה לא מצליחה להתחבר אליהם. לפעמים בנות ניסו לדבר איתי אבל אני אני ייבשתי את כל השיחות ולכן נשארתי לבד, כשאני אורזת אומץ ומנסה להתקרב לחבורה כלשהי הילדים שם מדברים על דברים שלהם ומתעלמים ממני ואין לי שום דרך להצטרף לשיחה.
היועצת של הביה"ס מנסה לעשות פעילויות כיתתיות שאמורות לגרום לי להתחבר לילדים אבל הן לא עוזרות וכנראה שהן לעולם לא יעזרו.
כשאנשים מנסים לדבר איתי הלב שלי פועם בשיא המהירות, כשאני מתקרבת לחבורה כלשהי ומנסה לדבר אני מדברת חלש ואף אחד לא שומע אותי ואני פשוט לא מסוגלת לדבר בקול גבוה יותר. לא ממזמן פגשתי מישהי מהביה"ס הקודם שלי, היא ניסתה קצת לדבר איתי ואני הרסתי את השיחות ולא הייתי מסוגלת להביט לה בעיניים.
אני מרגישה שככל שהזמן עובר כך גם היכולת שלי לתקשר עם אנשים פוחתת, אני נפגשת כל כמה חודשים עם חברות שלי שלא גרות איתי בעיר. אני מרגישה איך עם הזמן אני מתחילה לדבר יותר בשקט, פחות מנסה להצחיק ומכריחה את עצמי כמה שיותר לדבר ולשאול יותר שאלות.
קראתי באינטרנט כל מיני כתבות ועצות על איך להתחבר עם אנשים אבל בפועל את חלקם אני לא מסוגלת או שוכחת לבצע אבל מה שאני מנסה לבצע לא עובד לי ואני מרגישה רע עם זה.
אני כבר יותר מחצי שנה מדוכאת ובוכה כל יום. אני לא רוצה להתאבד או משהו כזה אבל אני גם לא חושבת שאני אוכל להסתדר בעתיד עם ההתנהגות שלי וממש חסרה לי תקשורת עם בני אדם וזה נותן לי מחשבות רעות. אני גם לומדת עכשיו יותר גרוע ממה שלמדתי פעם.
אין טעם לרשום לי להצטרף לחוגים או לתנועות נוער, ניסיתי שנה שעברה וזה לא עזר לי. השנה אני לומדת עד מאוחר ואני לא רוצה להתחייב לעוד מסגרת שתתנגש לי עם הלימודים, במיוחד כשהשנה יש בגרויות ואני לא מוכנה אליהם נפשית, מה לעשות?