לא יכולה לסבול את אחי אבל לא רוצה להגיע למצב שאנתק קשר איתו בעתיד

אז קודם כל שלום לכולם, אבקש ראשית כל לא לשפוט ולעשות לענות על הבעיה במלוא הבגרות.
יש לי אח שקטן ממני בערך בשנה והוא בן 16.
מאז שאני זוכרת אותנו כילדים לא הכי הסתדרנו אבל בשנה האחרונה אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות יותר שאני לא מסוגלת לסבול אותו ואף מתעבת אותו.
אני מודעת לזה שאני לא תלית שכולה תכלת, גם בי יש הרבה חסרנות ואני עושה כמיטב יכולתי לא לפגוע בסובבים אותי.
אני פשוט לא מסוגלת להסתדר איתו ועם האופי שלו בשום צורה. אני לא יודעת מאיפה אפילו להתחיל כי יש לו ככ הרבה דפוסי התנהגות מגעילים, אנוכיים ואגואיסטיים שלא רק פוגעים בי אלא גם פוגעים באמא שלנו.
אנחנו משפחה בת 3 נפשות- אימי, אני ואחי. הסיפור חיים שלנו הוא לא קל בכלל ואנחנו לא הכי מבוססים שיש מבחינה כלכלית. ברוך ה׳ אני לא מתלוננת ומאושרת על זה שיש לנו קורת גג, אוכל, מים וכו׳ כי יש כאלה שאין להם את זה אבל שוב פעם- זה הבסיס. לאחרונה עברנו לבית קטן של עמיגור והצטמצמנו.
העיניין הוא שגם בכל המצב הכלכלי הלא פשוט שלנו שבו אמא שלי עובדת בעבודה פיזית לא קלה בכלל (שהיא סובלת בה גם כי יש לה בעיות גב) אח שלי עדיין לא מתחשב באמא שלי ומזמין אוכל ממסעדות על ימין ועל שמאל ואמא שלי גם נותנת לו כי אין לה כוח להתמודד איתו ועם החוסר בגרות שלו.
בו זמנית הוא גם מדבר אלייה כמו איזה חסר חינוך וכאילו היא חייבת לו משהו ועובדת אצלו.
אלו מעט מהדברים שמחרפנים אותי והיו ריבים עצומים עם צרחות בבית על ההתנהגות שלו (ריבים שהיו ביוזמתי כי שוב פעם- לא הייתי מסוגלת כבר לעכל את ההתנהגות שלו כאילו היא התנהגות נורמאלית) וכמובן שזה לא עזר. ניסיתי איזה תקופה לנסות להתעלם מכל ההתנהגות שלו בשביל הבריאות הנפשית שלי כי הבנתי ששום דבר שאעשה או אגיד לא באמת יעזור. אבל זה החזיק הרבה זמן וחזרתי לייאוש טוטאלי.
הוא לא עושה *שום* דבר בבית. ממש כלום- במלוא מובן המילה. לפעמים אני מסתכלת עליו ואני שואלת את עצמי איך הוא מסוגל להתנהג ככה לאנשים הקרובים אליו ביותר? חוץ מלטרנף את הבית ולרבוץ בו אין בו תועלת בכלל. זה מתחיל כמובן מהדברים הקטנים ביותר. כשאמי חוזרת מהסופר רק אני יורדת לעזור לה לעלות את השקיות הביתה- מדובר במשקל כבד ומרוב שאני מרחמת על אמא שלי אני יורדת את כל הקומות פעמיים כדי שהיא לא תצטרך לסחוב ושלא יכאב לה. כשהוא מזמין אוכל הוא אפילו לא מפנה את הקופסאות של האוכל. הוא מטנף כל נקודה בבית שהוא עובר בה- בין אם זה לזרוק את הבגדים המלוכלכים שלו ובין אם זה לזרוק שקיות ריקות של חטיפים. הוא טוען שהוא יכול לעשות את כל הדברים האלה כי הוא גבר. אני חושבת שהוא הדבר הכי לא גברי שקיים על פני האדמה. במצבים כלכליים שלאמא שלי באמת לא היה כסף הוא עדיין היה מזמין אוכל למרות שהיה מודע למצב שלה. הוא מקלל את אמא שלי ומדבר אלייה כמו חמור. לא עוזר בשום דבר בבית אפילו במטלות הכי פשוטות בעולם של להוריד זבל.
אבל העיקר שאם אנחנו נוסעים לאנשהו הוא יושב מקדימה במכונית כי הוא חושב שהוא גבר וחושב שהוא נושא איזה תואר של כבוד (לא זה מה שמפריע לי אצלו, שישב עד מחר מקדימה אני פשוט מציינת את זה כדי שתבינו על מה אני מדברת).
אני פשוט לא אוהבת את הבן אדם הזה וזה באמת כואב לי להגיד את זה.
יום אחד שאמא שלי לצערי תעזוב את העולם בסופו של דבר נישאר לבד שנינו ואני באמת שואלת את עצמי איך אוכל לדאוג למישהו ולהיות בקשר עם מישהו שאני לא מסוגלת לסבול בגלל ההתנהגות הדוחה שלו. אני לא ארצה לנתק איתו את הקשר בעתיד אבל זה הרבה פעמים עובר לי בראש בגלל שקשה לי מאוד להיות סביב ההתנהגות הדוחה שלו.
מה שלפעמים באמת מחרפן אותי שנדמה לי שלאמא שלי אפילו לא איכפת, היא לא תמיד מגיבה לו, לא תמיד מתייחסת להתנהגות הדוחה שלו, לא מעמידה אותו במקומו וזה יכול להטריף אותי.
אני מרגישה שאני פשוט פורקת כל מה שאני חושבת עליו לכן אני חופרת. אני חושבת שהוא שובניסט מגעיל, אנוכי, עצלן שיחיה כל החיים שלו על חשבון אמא שלי מבלי לשים פס על המצב שלה ואגואיסט.
נמאס לי ממנו ואחת הסיבות שארצה לעזוב לדירה משלי זה בגלל שלא אראה אותו. לפעמים אני פשוט מנסה לשמור על שפיות ולנסות להסביר לו מה לא בסדר בהתנהגות שלו והוא עדיין לא מבין את זה.
אני באמת באמת לא יודעת מה לעשות. מה יהיה? מה אני יכולה לעשות שהיחסים שלנו לא ידרדרו מכאן? אולי אני אשמה שאני קשה מדי לפעמים? אולי אני מצפה ממנו ליותר מדי? מה אני יכולה לעשות?

תודה רבה לכל העונים, הרגשתי צורך עז לשתף במה שעובר עליי. אני לא רוצה לצבור עליו כעס ושנאה כי בסופו של דבר הוא אח שלי ואני לא מחשיבה את כל בני המשפחה שלי למשפחה ולא ארצה לאבד אותו אבל שוב פעם אלו דברים שקשה לי מאוד אישית לעכל ולהתמודד איתם.