אז ככה. יש לי חתול בן 6 חודשים שאימצתי מהרחוב. הוא עדיין לא לגמרי רגיל לבית ועוד רוצה לצאת לפעמים לשחק עם חתולים אחרים (והוא גם לא רגיל לארגז חול בבית אז הוא עושה בחוץ). הוא מחוסן והכל אבל אני עדיין ממש מפחדת עליו ודואגת לו 24/7 שאולי הוא יחטוף איזה מחלה שהוא לא מחוסן נגדה או שהוא ייפצע או משהו, ואני גם נבהלת מכל דבר קטן שהוא עושה ומכל יללה שלו שאולי כואב לו או מציק לו ואני לא יודעת איך לעזור. יוצא שכמעט כל יום אני חושבת לקחת אותו לוטרינר אבל לא תמיד אני יכולה אז אני מתייעצת איתו בסמסים והרבה פעמים יוצא שאני פשוט פרנואידית והכל בסדר. זה כאילו אני היפוכונדרית, אבל כלפי החתול שלי. זה מצב ממש בעייתי שיוצא שאני קמה בבוקר ואני לא בטוחה אם הוא מרגיש לא טוב אז אני חושבת לוותר על העבודה באותו יום כדי לקחת אותו לוטרינר, כי אולי זה סימן למשהו חמור שלא כדאי לחכות איתו.. איך יוצאים מזה? איך מפסיקים לפחד ככה? אני לא רוצה לדעת מה יהיה כשאני אהיה אמא, אני כנראה לא אשן בחיים..
אגב, אני די בטוחה שזה קורה לי בגלל חיית מחמד אחרת שהייתה לי, שהייתה לה דלקת ריאות כרונית והייתי איתה אצל הוטרינר כל שבועיים, ובסוף גם התגלה לה גידול והיא מתה. אני רוצה להיות עם יד על הדופק, אבל קשה לקרוא בעלי חיים והם לא יכולים להגיד מה הם מרגישים, אז הפתרון זה תמיד לקחת לבדיקה, וזה בעייתי. יש לכם רעיון איך אני מתמודדת עם זה? מישהו מרגיש / הרגיש כמוני פעם? אני אובדת עצות :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
כשזה מגיע לבריאות... העצות שלנו יכולות לעזור, אבל לא מחליפות ייעוץ רפואי
2025