יש לי אחות שקטנה ממני בשנתיים ואנחנו הפכים מוחלטים.
אני טיפוס מאוד רציני, אין לי יותר מדי חוש הומור, אוהבת סדר וניקיון, שקט ורוגע, אוהבת לשבת בחדר ולקרוא בשקט.
אחותי טיפוס רועש שאוהב אנשים, אוהבת לצאת לבלות, ניקיון הבית לא בראש מעיניה, אוהבת לשיר בקולי קולות ברחבי הבית. שירים שאנטיים כאלה עם צעקות של אוי, אוהבת להשקיע במראה החיצוני שלה, אוהבת להסתובב הרבה.
בגלל נסיבות אישיות יצא שאנחנו חיות תחת אותה קורת גג בגילנו.
השאלה שלי איך מסתדרים עם אחות כזאת?
היא אף פעם לא עושה כלים (אבל מלכלכת אותם) אף פעם לא מכניסה כביסה (אבל חוזרת מסוף שבוע בצפון כל כמה שבועות ומביאה איתה ערימות בגדים מלוכלכים ומצעים), מנקה מעט מאוד אם בכלל. בקושי מבשלת. מלכלכת את השירותים בשיערות.
בקיצור אני חיה בגיהנום.
עם כל זה היא עושה לי פרצוף חמוץ כל פעם שהיא רואה אותי, לפני כמה זמן היא כמעט העיפה את הדלת של המקרר על הפנים שלי (היא ראתה שאני מאחוריה וצחקה).
זה מצב בכלל לא נעים בשבילי. אין לי אופציה כרגע לעזוב בעיקר בגלל שכל מטלות הבית תלויות בי ואבא שלי יקרוס לבד אם אני אלך.
השאלה שלי היא איך לנסות להסתדר איתה בכל זאת? היא אחותי ופעם היינו קרובות אבל משהו עבר עליה ופתאום היא לא היתה מוכנה לדבר איתו או להגיד לי שלום. היינו רבים איתה הרבה על סדר וניקיון עד שביקשתי מההורים לעזוב אותה בנושא הזה אבל רק אני הפסדתי מזה כי עכשיו הכל נופל עלי.
החיים שלי לא פשוטים עם אחות כזאת. אני לא מצליחה להסתדר איתה וקשה לי לחיות בבית עם מישהי שכל הזמן עושה לי פרצופים. אני כבר מעדיפה לא להסתכל עליה. ממש רע לי לראות את הפנים הממורמרות האלה כבר.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות