אמא שלי נכנסה להריון ואיבדה את התינוק אתמול. היא הייתה בחודש שלישי אבל לא סיפרו לי על זה עד עכשיו. היא נכנסה לאישפוז כי הגוף שלה לא תפקד טוב וזה היה בגלל זה. ההורים שלי לא סיפרו לי על זה כלום. הייתי מאוד מודאגת ופחדתי שאולי יש מה כבר סרטן או איזושהי מחלה סופנית. הייתי מודאגת נורא אבל הם לא סיפרו לי כלום עד עכשיו. בהתחלה סתם נגעלתי מזה שההורים שלי בכלל עדיין ... אבל אז הבנתי שהם ידעו כבר חודשיים וחצי ולא אמרו לי כלום! לא הייתה להם שום בעייה לתת לי לחשוב שאמא שלי עלולה למות, העיכר שאני לא אדע על התינוק כי אני רק בת שלוש עשרה ואני מתרגש ואישה מזה סיפור גדול. אז אמרתי לאבא שלי כמה שזה מתסכל ומעליב ומגעיל זה מצידם והוא רק אמר שאני מתנהגת כמו דרמה קווין ואכפת לי רק מעצמי כשמי שבאמת חשוב פה זה הוא ואמא שלי כי הם איבדו ילד. אז כן, אני יודעת שזה אגואיסטי אבל גם לי מת מישהו (בלי שבגלל ידעתי שהוא קיים אבל עדיין) ומותר לי לכעוס עלייכם. מותר לי לכעוס על זה שאם אני אפילו אספר שקר אחד קטנטן אתם תכנסו נורא אבל אם אתם שומרים ממני סוד בקנה מידה כל כך גדול אסור לי אפילו לבכות. אני לא חושבת שאני מסוגלת להיות איתם עכשיו. אני רוצה לברוח מהבית, לא משנה לאן. העיכר שרחוק מהם. אני בורחת לחדר לבכות אבל אסור לי לבכות. אסור לי להיות עצובה. או כועסת. איזשהו רגש שיעביר את הדרמה עליי. אני רוצה לברוח. אני חייבת לברוח. היא חוזרת עוד שעתיים מהבית חולים. אתמול רק רציתי שהיא תחזור הביתה. היו? אני אפילו לא בטוחה שאני רוצה שהיא אי פעם תחזור. אני יודעת שאלה מילים מאוד קיצוניות. אבל אני פשוט לא יכולה יותר. כל מה שאני עושה זה לבכות. אבל מתחת לשמיכה בדלת נעולה. כי אסור. כי לא צריכים לשים לב אלי עכשיו.כשאני לידים אני מחייכת ואז אני מסתובבת לצד השני וצורחת בלי קול. די. אני חייבת לצאת מכאן. בעוד שלושה ימים היומולדת שלי. תמיד זה הזמן הכי מאושר בשנה אצלי. הפעם - לא בא לי לחגוג. לא בא לי מתנות. בא לי משפחה שאכפת לה ממני.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות