בעשור האחרון נראה שכמות האלהורים גדלה מאד, הרבה אנשים כבר לא רוצים להביא ילדים מסיבות שונות, אחת הסיבות היא אנטינטליסטית- כלומר, התנגדות לרעיון הקיום עצמו, מאחר והוא בהכרח מכיל באופן קבוע סבל כתנאי לחיים, הסבל הוא הכוח שמניע את החיים, הרצון האינסופי להרגיש הקלה ולהמנע מהסבל הוא שגורם לאדם לבצע את מעשיו.
האם להביא ילד לעולם שבו הוא יסבול חלק ניכר מחייו (סטטיסטית), לחייב אותו לחיות בתוך גוף שמחייב אותך לעשות 1001 דברים לא נעימים כל יום, לדאוג בכפייה לאוכל, למים, לתעסוקה, ללמוד 12 שנים במערכות חינוך, להיות עבד כל חייו ולעבוד עד הפנסיה במקרה הטוב, להיות חשוף באופן תמידי למחלות על כל סוגיהן, ואם יגיע לשלב הזיקנה- תקופה עתירת סבל ומחלות.
עוד לא דיברתי על תכונות שמגדילות את הסבל כפרט בחברה- נכות, שוני במראה, נטיה מינית או מגדרית שונה הם מושא להתנכלות מצד בני אדם רעים אחרים.
ובכלל, כיצד אדע שהוא, או אלפי צאצאיו בהמשך לא יסבלו או יהיו אנשים רעים בעצמם שיתעללו באחרים ובבעלי חיים? הרי מתוך אלפי צאצאים ברור שלא כולם יהיו אנשים טובים ומאושרים, אולי אפילו הם יהיו המעטים שבמעטים.
ולמה בכלל להביא ילדים לחיים חסרי משמעות ותוכלת? האם אין זו התעללות בפני עצמה?
אני לא מצליחה להבין את המוח המעוות מאחורי ההחלטה להביא ילדים לקיום הזה, ברור שאין פה שום החלטה שלהם- אלא רק של שני אנשים שהחליטו להמשיך את ההריון למרות הסכנות הצפויות לאותו עובר.
האם ישנם טיעונים כלשהם שיכולים לסתור את הטיעון האנטינטליסטי?
באיזה אופן או צורה, החלטה כל כך אכזרית ואנוכית, שאינה כוללת שום בחירה של הנולד יכולה להיות מוסרית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות