לפני שנה וקצת, באיזור פסח, יצאתי עם חברים לישון בחוץ. היה מאוד קר ולחבר הכי טוב שלי היה שקש והוא הציע ששנינו נתכרבל בו ונתחמם בזמן שהשאר מכינים אוכל. מאוד סמכתי עליו ולא חשבתי ששום דבר רע יקרה, אך אחרי כמה זמן שאנחנו נחים שם הוא הכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי ואפילו מתחת לחזייה שלי. לא הגבתי, לא עצרתי אותו, שיחקתי את עצמי ישנה וחיכיתי שהוא יעצור או שמישהו יעיר אותנו.
במשך ככ הרבה זמן האשמתי את עצמי כי לא היו לי מספיק כוחות לעצור אותו. הייתי בוכה כל יום ומאוד קשה לי לסמוך על גברים מאז. התרחקתי מאוד מהבחור ובחיים לא דיברתי איתו על זה שאני יודעת שהוא עשה את זה. מאז אני והוא חזרנו לדבר, ובשלב מסויים אפילו שכחתי ממה שקרה. היום, משום מה, נזכרתי במקרה וזה לא עזב אותי כל היום. אני מרגישה את אותה הבושה שהרגשתי בשנה שעברה, אני לא מפסיקה לרעוד ולבכות ואפילו ביטלתי דייט עם החבר שלי כי אני פשוט לא מסוגלת. למה אני עדיין מגיבה בצורה הזאת כשאני נזכרת למרות שכבר עברה שנה והפסקתי לחשוב על זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025