אני סטודנטית להנדסת תעשייה וניהול, במסלול של לימודי ערב. אני אמורה להתחיל את שנה ג’. אני עושה גם סמססטר קיץ ואין לי כוחות ללמוד, אני זורקת באופן קיצוני ולא משקיעה בכלל.
אין לי כמעט חברים בלימודים, אנשים התחברו ונוצרו כל מיני קבוצות שאני כבר לא יכולה להיות חלק. תמיד אני מסתכלת עליהם מהצד ומקנאה שאני לא שייכת. בתקופה האחרונה אני מרגישה מאוד בודדה מבחינה חברתית, אז החשק שלי והרצון להגיע למכללה שואפים לאפס.
תמיד בכל פעם שהייתי מגיעה לשיעור הייתי רואה שכל השורות מקדימה תפוסות, כל אחד תמיד שומר מקומות, באופן קבוע לחברים שלו ואז אני צריכה לשבת מאחורה לבד. אין לי את העצבים להתחיל לריב עם אנשים על המקום, או להגיע בכוונה שעה או יותר לפני הזמן ולשמור לי מקום מקדימה. בידיעה שכנראה ינסו להזיז אותי משם, כדי שהם יוכלו לשבת ביחד.
הבעיה היותר רצינית היא שאני מרגישה שהמקצוע הזה כן מתאים לי, ואני לא רואה את עצמי הולכת ללמוד משהו אחר. יחסית אני כן מתחברת לתחום, אבל בגלל שאני לא מסוגלת ללמוד כמו שצריך, אני כל הזמן מקבלת באזור ה60 או 70 בקושי. וזו הרגשה של פספוס, שאני לא מצליחה לממש את היכולות שלי. אני לא אומרת שאני צריכה להיות מצטיינת דיקן, אבל בטח שלא להיות כל הזמן על ממוצע 60.
עברו כבר שנתיים, ואני כל הזמן חושבת על זה שדפקתי לי חצי תואר, והלוואי שהייתי יכולה להתחיל ללמוד במקום אחר. לפתוח דף חדש גם עם הציונים, וגם עם האנשים. אבל אין לי את האומץ לעשות את זה, אני לא מסוגלת להגיד להורים שלי שאני רוצה להרים ידיים. כי זה אומר שהם סתם שרפו את הכסף שלהם, ואני סתם בזבזתי את הזמן שלי.
אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני סובלת שם. כואב לי שככה אני צריכה להעביר את הלימודים שלי בתואר. ובמקום להכיר חברים חדשים ולהצליח בלימודים, קורה בדיוק ההפך.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות