אז ככה: אני דתייה לאומית, יצאתי עם לא מעט בחורים דתיים ואף פעם לא הייתי בזוגיות רצינית. לאחרונה הבנתי שהתאהבתי במישהו מהעבודה שלי. הוא בגילי ואנחנו מכירים כבר תקופה. כשראיתי אותו לראשונה נדלקתי עליו והתחלתי לדבר איתו ולחפש תירוצים כדי לעבוד איתו. עכשיו נוצר מצב שלא נפגשנו כמעט חודש (אילוצי עבודה וחופשות) ואני מתגעגעת אליו מאוד. חושבת עליו כל היום ואשכרה מתבאסת ללכת לעבודה ולדעת שהוא לא נמצא, ככה שמהידלקות הגעתי למצב של התאהבות, יש לי פרפרים רק מלראות אותו בכל בוקר. אין לי בעיה עם לדבר רגשות ולהגיד לו מה שאני מרגישה, אבל הבעיה היא שהוא אתאיסט לגמרי. אוכל לא כשר, אין לו טיפת מסורת והוא ממש לא מאמין בכלום. אני מחפשת זוגיות ארוכה ורצינית, משהו אמיתי שיוביל לחתונה, ואני לא יודעת עד כמה זוגיות מעורבת יכולה לעבוד. חיבור כזה כמו שיש לי איתו לא היה לי בחיים. אני לא יודעת מה לעשות: לבלוע את הרגשות ולנסות להתגבר על זה או להגיד לו את מה שיש לי על הלב? חשוב לציין שהוא כמעט בטוח יודע שאני מרגישה אליו משהו כי אני מחזרת אחריו בלי שום מעצורים, מרימה לו כל הזמן שהוא בחור זהב וכאלה, וכולם במשרד יודעים שאני בקטע שלו. לדעתי חלק גם דיברו איתו עלינו כזוג. הוא מצידו מידי פעם משחרר לי איזה עצם ועושה רמזים של מעוניין, אבל לא יותר מידי. לפני כמה זמן הוא אפילו ביקש ממני עצה איך להתחיל עם בנות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות