אני והאקסית שלי היינו ביחד כ-8 שנים, הקושי שהתחיל להיווצר היה לפני כ-3 שנים, שעזבתי לטובת לימודים במרכז הארץ (אנחנו מכרמיאל במקור), תמיד ראיתי בה משהו אחר אישה אמיצה ולא פחדנית שיודעת להתמודד עם החיים האלו וחשבתי תמיד שהשאיפות שלה זהות לשלי ויותר.
מהתחלה אני הצעתי להיפרד שעברתי למרכז, כי פחדתי שהיא תסבול ותבכה בלעדיי, שתוכל להתקדם והיא לא רצתה ואמרה שהיא תגיע בהקדם אליי לאחר שאתארגן על עצמי במרכז.
לאחר שנה (שהיא נפרדה ממני בטלפון משהו כמו 6 פעמים, ואז רצתה לחזור כל פעם) התארגנתי כמו שצריך על דירה גדולה ומרווחת אמנם עם שותף, אבל משהו שיכול להספיק לשנינו.
שאלתי אותה מתי היא רוצה לעבור אליי, והיא אמרה "אחסוך קצת ואגיע", תמיד הייתי על HOLD חיכיתי והמתנתי לה, לישון בידיעה שהיא איתי היה מרגיע אותי שחרא לי בלילה, שחרא בלימודים, או סתם יום מבאס בעבודה.
בסוף השנה השלישית תכננתי את הכל, הצעת נישואים והכל בהפתעה מוחלטת, ברמה שהשגתי את המספר טלפון של הבוס שלה שאוכל להוציא אותה באמצע העבודה.
אך פתאום הכל השתנה, התחילה ללמוד בכרמיאל והרגשתי שהיא השתנתה, ברמת הדיבור אפילו שניהיה קר יותר.
החלטתי לעשות שיחה להבין מה קרה אולי לימודים או סתם תקופה חרא, והיא אמרה שהיא לא רוצה לפגוע בי אבל היא המשיכה הלאה, היא לא רואה את עצמה איתי יותר והמרחק גומר אותה היא לא מסוגלת יותר.
זה פשוט נפל עליי כמו רעם ביום בהיר, חשבתי שהיא מתוסכלת מהלימודים או משהו ובסוף קיבלתי פרידה.
אני באמת רוצה להמשיך הלאה, במיוחד שאני בשנה האחרונה של התואר, לא באלי לחשוב על העבר, אבל משהו בי מרגיש שלא עשיתי מספיק מצד אחד, ומצד שני לא באלי לרמוס את הכבוד שלי יותר. עבר כבר חודשיים וחצי.
זהו פרקתי את זה, אשמח לאיזה עצה או סתם מילים חמות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות