הכרתי את בן זוגי רק לפני כמה חודשים אבל מהרגע הראשון פשוט הרגשתי בלב שזה זה! כל כך התחברנו ישר מההתחלה ואני חושבת שיש לנו זוגיות בריאה ומהממת וכמובן אהבה גדולה.
הבעיה התחילה כשהכרתי אותו למשפחה שלי... אני מגיעה מבית מעט פרימיטיבי בדעותיו, תמיד דחפו אותי למצויינות, ללמוד, לעבוד בעבודה טובה, להתחתן עם מישהו מצליח וכו'... אכן אני בחורה מלומדת בעלת תואר ראשון ועבודה טובה ובן זוגי לא נמצא באותו סטטוס. הוא בחור מדהים ומוכשר אבל הוא לא למד ואין לו "מקצוע" ממשי, מצד שני הוא מאוד חרוץ וכרגע עובד בעבודה שמכניסה יותר כסף מאשר העבודה שלי (עובד בשיפוצים).
המשפחה שלי מסכימה איתי שהוא אכן בחור זהב ומתייחס אליי יפה אבל שזה לא מספיק, שהוא בחור פשוט מדי ושמגיע לי טוב יותר מזה . הם היו רוצים שאני אתחתן עם מישהו מלומד בעל מקצוע ועבודה טובה ואני באמת יכולה להבין את הדאגה הזאת, אבל מצד שני כל כך טוב לי איתו! אני מאושרת, הוא מעניק לי המון אהבה, הוא בחור חם, רגיש, פתוח, דואג, אנחנו מדברים על הכל ומבלים ביחד מהרגע שהכרנו, החברים והמשפחה שלו אוהבים אותי, החברים שלי אוהבים אותו ואפילו כבר הספקנו לעבור לגור ביחד והכי כיף לנו בעולם אבל הדעות של המשפחה שלי לא מפסיקות להשפיע עליי ולהרוס לי, אני כל הזמן בוכה בגלל זה וכמובן שלא מספרת לו מילה אז אני מתמודדת עם זה לבד, ההורים שלי מפחדים מזה שאנחנו מקדמים ככה את הקשר ומזה שאני רוצה להתחתן איתו (אני בת 27 והוא בן 33).
מצד אחד אני מאושרת וממש לא רוצה להיפרד ממנו, אני באמת מרגישה שהוא האחד בשבילי. מצד שני זה כל כך קשה להתמודד עם המשפחה שלי שלא תומכת ולא אוהבת אותו כמו שהייתי רוצה והכי אני מפחדת מהמשפט של "ההורים תמיד צודקים" איך אדע אם הם באמת צודקים? האם הוא האחד בשבילי? כמה משקל אני אמורה לתת לעובדה שאין לו תואר ומקצוע מסודר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות