אז כך לפניי 13 שנים הכרתי בחורה נחמדה. היינו שנה ביחד. ואז חתכתי את הקשר. (הרגשתי מחוזר מדאי)
היה בנינו אהבה מיוחדת ברמה פסיכית. נפרדנו. אחרי כמעט שנה היא התחתנה. (עדיין נשואה עם ילדים) ואני המשכתי את החיים בכייף שלי. אחרי שנתיים אני התחתנתי עם ילדה מקסימה וכיום אני נשוי 10 שנים באושר אוהב את אשתי וילדיי מהממים ומקסימים. אני לא מוכן לוותר על הקן שבניתי. יש בנינו אמון מוחלט!
אבל הגעגועים לאהבה הראשונה לפעמים מטריפים אותי. עם כל הטרדות והעבודה במשך היום, אחת לחצי שנה בערך, הלב מוצא זמן להתגעגע! והוא משגע אותי. ללא מנוח.
ולא. אני לא רוצה אפילו לשאול בשלומה!! ממ בעצם כן באלי לדבר איתה לדקה. שתימשך יומיים. לשאול מה שלומה. ואיך חייה. מה היא עושה בחיים. במה היא מצליחה ומה קשה לה. אבל אני רואה את המבט המדהים הזה של אישתי את התמימות של ילדיי ולא מסוגל לחשוב שאני יכול לשרוט את הדבר הזה
אני אדם דתי. ואני לא אדבר איתה לעולם גם אם אשתי תסכים לי. כי אני יודע בוודאות שזה יזיק לבעלה. בצורה עקיפה. ומה ששנויי עלי אני לא אעשה למישהו אחר.
אבל איך אני מתמודד עם זה לעזאזל???
ובבקשה חברים אני רוצה עצות איך להתגבר על זה. ולא להיפך.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025