נפרדה ממני כי פגעתי בה לא בכוונה, אני מרגיש מרוסק, איך לתקן את זה?

היי שלום לכולם,
אני בן 21 במערכת זוגית של 9 חודשים ביחד עם מישהי בת 19. אני לאחרונה מאוד מתוסכל. אני מרגיש שאין לי טעם לעתיד בלעדייה.
אני מטומטם ופגעתי בה. לא בגדתי,לא רצחתי חלילה אף אחד אבל כן פגעתי בה והיא בחורה רגישה מאוד.
יום אחד כשהיה הכל טוב ויפה בקשר אני באתי ואמרתי לה בסך הכל את מה שאני חושב ומרגיש כי הרגשתי שאם לא אשתף אותה אני אפגע בה עוד יותר אם אסתיר (בראש שלי-עד רמה של בגידה בה..אני לא מגזים! קשה לי לא לשתף אנשים חשובים לי בדברים שאני מרגיש). אמרתי לה ש" אני חושב שבמידה והיא תרזה טיפה, אני אמשך אליה יותר" אני יודע שיצאתי מטומטם אני יודע את זה ובמיוחד כשזה נושא רגיש אצלה שכל המשפחה שלה מגיל קטן מדברת עליו איתה. אני פשוט מטומטם אני יודע את זה.
זה קרה לפני חודש. בשבועיים האחרונים מהצד שלה היא לא הרגישה שהיא ב- 100% איתי בקשר ונפרדה ממני בטענה שהיא לא רוצה להיות בקשר שהיא לא שלמה בו ושזה לא פייר בעיקר כלפיי שלא יהיו איתי בקשר במאה אחוז.
בסופו של דבר היינו עוד שבוע ביחד כי באמת התעקשתי ונסעתי עד אליה(היא גרה במרחק שלוש שעות נסיעה ממני) והיא אמרה שהיא אוהבת אותי ולא רוצה לוותר. ניסינו להיות שבוע שבו ניסיתי להראות כמה שיותר אהבה ומהצד שלה מן הסתם לא ציפיתי שתראה יותר מדיי כי היא פגועה וקשה לה.
בכל מקרה לא רק שהיא לא הראתה אהבה היא לא הראתה גם שינאה. הייתה רגילה דיברה רגיל התנגה כרגיל. הייתי אמור לנסוע אליה בסופש האחרון. נסעתי במצב רוח טוב,הולכים לחגוג לה את היום הולדת שלה ובסוף מסתבר אני נכנס עם פרחים לאוטו והיא אומרת לי אני רוצה להיפרד. אני חטפתי שוק,לא ציפיתי לזה בכלל. הייתי בהלם. היא אמרה שכל השבוע האחרון היא בוכה ומתלבטת עם חברות שלה מה לעשות. בסופו של דבר ניסיתי שוב להילחם על הקשר,התחלנו לבכות ביחד. הסברתי לה שאני מבין את הכאב שלה ואני מבין שהיא צריכה את החופש הזה אבל צריך לקחת דברים בפרופורציה ולא להיפרד בגלל זה. אני באמת אוהב אותה . לא יודע למה אמרתי זה אני מטומטם. בכל מקרה,כרגע אנחנו מדברים פה ושם בווצאפ מנסה להילחם עדיין ולהראות לה שאני לא מתכוון לוותר על הקשר כי שנינו אוהבים אחד את השניה. מסביר לה ורושם לה מגילות על כמה חבל שהיא מוותרת כלכך מהר בזמן שאני בוכה ולא מצליח לכתוב כמעט משפט שלם בלי דמעות. אבל השיחה לא זורמת היא רק מבקשת חופש והפסקה כדי להחליט מה היא רוצה ואם היא צריכה את הקשר הזה או שלא.
אני משתגע. כל החיים שלי נפגעים בגלל זה.
אני לא יוצא מהבית. אני מרגיש שכל דבר שאני עושה מזכיר לי אותה. שומע שירים - ישר עולות לי דמעות, אני לא מצליח לסיים יום אחד בלי דמעות בגללה.
אני סטודנט, מנסה ללמוד אבל לא מצליח הראש שלי במקום אחר. אני משתגע. אין לי הרבה חברים. חברים קרובים באים מנחמים,מייעצים לי כן להילחם,לסוע אליה,להביא לה פרחים אבל בתכלס היא רק מבקשת חופש והיא לא אחת של משחקים. היא רוצה חופש אני פשוט מפחד שהיא לאחר חופש תשכח ממני ותוותר על הקשר.
עוד שבועיים קבענו לטוס יחד לברלין (כבר לפני כמה חודשים) אבל כמובן שהיא מחפשת כבר פרטנרית אחרת לטוס איתה.
אני מאוד מאוכזב,מנסה לדבר איתה על זה שאולי עד אז הכל יסתדר והיא עונה לי הלוואי שנטוס ביחד והלוואי שנחזור אבל כרגע במצב הנוכחי שלנו לטוס ביחד זה לא יעשה טוב לשנינו.
אני משתגע. מחפש עם מי לדבר. בבקשה שמישהו יוציא אותי מהחרא הזה.
אני אשמח אם מישהו יכול להשאיר את המייל שלו ושנוכל להמשיך לדבר כי אני מרוסק.
תודה.