אני בת 26 ואף פעם לא היה לי חבר

שלום לכולם,

רציתי לשתף ולבקש עיצה לגבי נושא שממש כואב לי. העניין הוא שאני בת 26 וקצת ואף פעם לא היה לי חבר. לא יודעת אם זה משנה משהו אבל אני מגיעה מהחברה הדתית כך שבמושגים של החברה אני נחשבת ב״פיגור״ מבחינת חתונה.
אני ממש לא לחוצת חתונה אבל כן חשוב לי בן זוג רציני. התחלתי לצאת לדייטים בגיל יחסית מאוחר וגם הם היו ממש לא מוצלחים. הייתי אומרת שהם כל כך לא מוצלחים שחתכתי אחרי דייט אחד. מעבר לכך לא היה לי שום קשר זוגי עם גבר.
גברים מתחילים איתי אבל אני נוטה משום מה לחתוך ממש בהתחלה או בכלל לא למסור את המספר.אני לא רוצה להתחיל עם מישהו שמוצא חן בעיניי כי אני חוששת שאתפרש עבורו כנואשת ולא יהיה לו את הטריגר שיגרום לו לרצות ולהמשיך..
אמא שלי טוענת שזה שלבחורה בגילי לא היה חבר זה ממש מפחיד ומוזר ושיש לי בעיה כנראה שמצריכה טיפול ולפעמים היא מטיבה להוסיף ״פניני חוכמה״ בסגנון של ״מי יירצה לצאת איתך?״ וכל מיני כאלה כי היא לא אוהבת לפעמים את זה שאני עונה ומגיבה לה ולא סותמת את הפה על כל שטות שהיא אומרת לי.
היא כל הזמן חוזרת ואומרת את זה וזה הדבר שאני הכי חוששת ממנו בדייטים-שהגבר שאני אצא איתו וארצה אותו יחשוב גם כן מה לא בסדר בי שלא היה לי מישהו ועל בסיס זה הוא לא יירצה להמשיך. בגלל זה לפעמים אני ממש נמנעת מדייטים. טעות, אני יודעת.
אני גם אציין שנכון שבסופו של יום זאת בחירה שלי ואני קובעת לעצמי את הגורל שלי אבל לאמא שלי יש והיה בעיקר משקל מאוד גדול לכל התסביך שלי עם גברים.
היא טיפוס פרפקציוניסטי כלפיי והיא כל הזמן הכניסה לי לראש שאם אני לא אראה מספיק טוב ולא אהייה מספיק רזה-גברים לא יירצו לצאת איתי.
וזה מה שקרה למעשה..אני כל הזמן מחפשת מה לא מספיק מושלם בי חיצונית כדי לעבוד עליו ולתקן אותו כדי ״שיירצו״ אותי.
ובאותם שנים שהרגשתי רע עם עצמי חיצונית בהתאם לא יצאתי עם אף אחד. ויותר מזה-אם מישהו התחיל איתי חשבתי לעצמי מה לא בסדר בו.
באופן כללי אני טיפוס מאוד חברותי שאוהב לצאת ולהכיר אנשים חדשים אבל כל הזמן ברקע יש לי את המחשבה הזו והחשש הזה שהוא יישאל אותי על קשרים עבר ושהוא יגיב כמו שאמא שלי מגיבה ולמעשה זה ממש חוסם אותי מלהפתח רגשית לגברים..

מתנצלת שזה היה קצת ארוך, אבל אשמח לדעת (במיוחד מהגברים שביניכם) איך הייתם מגיבים כשבחורה בת 26 וקצת הייתה אומרת לכם שלא היה לה קשר רציני ומעבר לכך יצאה רק לדייטים בודדים עם גברים? מה אתם הייתם חושבים? ועד כמה אני צריכה לחשוש כשאני יוצאת לדייט עם מישהו לגבי זה..

(אני חייבת לציין שאנשים ששמעו שלא היה לי מישהו רציני הרימו גבה בקטע שלא הבינו איך זה הגיוני בקטע המחמיא..אבל אילו החיים ואני לא יכולה לצערי לתקן את העבר/:)

תודה על השיתוף פעולה!