שלום לכולם,
בזמן האחרון אני ממש מתוסכל וממורמר על מסלול החיים שלי ועל ההורים שלי, וזה מפריע לי לתפקוד התקין. אשמח לקבל טיפים מעשיים איך להתגבר על תחושות כאלו.
קצת יותר פרטים:
ההורים שלי שניהם חוזרים בתשובה, וגידלו אותי באופן דתי "רצח" בישוב מנותק (בלי אינטרנט, בלי טיסות לחו"ל, בלי הופעות, בלי בנות בכלל, בלי פיתוח גופני או שום תחביב מלבד לימוד תורה וקצת שירים [דתיים כמובן]).
בזבזתי כמה שנים טובות בישיבות, ואיכשהו הצלחתי לצאת משם לא מזמן ולקבל עבודה עם הכנסה יפה מאוד. רק השנה (בגיל 35!) הצלחתי להשתחרר סופית משטיפת המוח שגדלתי איתה ולחזור בשאלה.
אני מרגיש תחושות תסכול ומרמור עצומות מזה שבזבזו לי את כל השנים היפות שבהן אנשים נהנים מהחיים, ואני רק למדתי תורה.
גם הסיכוי שלי למצוא זוגיות עכשיו עם בחורה חילונית שואף לאפס (כי אמנם יצאתי לדייטים, אבל בתור דתי אפילו לא נגעתי נגיעה קלה בבחורות...).
בנוסף אני מרגיש כל כך נחות לעומת חילונים מבחינת חוויות חיים ופיתוח אישי (כל הורים נורמלים מפתחים את הילדים, וכשגדלים - האדם מפתח את עצמו. אצלי הכל היה מוקדש ללימוד תורה עד גיל ממש מאוחר ואני מרגיש שלא התפתחתי בכלל...).
כמובן שגם רוב החברים שלי כבר לא בקשר אחרי שעזבתי את הדת.
גם מבחינה כלכלית - להתחיל לעבוד בגיל כזה מבוגר זה אומר פחות שנים לעבודה ופחות פנסיה.
ואם זה לא מספיק, אז עכשיו ההורים שלי בבעיות כלכליות (הפתעה גדולה - אם עובדים בעבודות לא משהו - מאיפה יהיה כסף??), ואני צריך להעביר להם כמה אלפי שקלים כל חודש, וזה כנראה יימשך עד סוף חייהם. אמנם יש לי את היכולת הזו, אבל זה עדיין מכביד עלי כלכלית ומונע ממני לחסוך לדירה.
השאלה שלי היא - איך להתגבר על התחושות הקשות שלי?
מרמור על העבר, נחיתות בהווה, ותסכול מהעתיד - לא יודע איך בכלל אפשר לצאת ממצב כזה. מרגיש שהחלק היפה של החיים התבזבז לי ולא יחזור, והעתיד לא נראה ממש ורוד...
אשמח לכל עצה מעשית, תודה!
נ.ב. אין טעם להציע פסיכולוג. עם התמיכה שלי בהורים, מעדיף לעבוד על עצמי לבד במקום לבזבז כסף על דברים כאלו...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות