אני סובל מסוג של דיכאון כבר הרבה זמן. הגעתי למצב שחוץ מטיולים עם הכלב לא יצאתי מהבית איזה 4 שנים. אני סלדתי ממגע של אנשים, שנאתי לצאת, לא יכולתי ליזום ולא הרגשתי כלום, שום רגש כמעט. הכרתי מישהי והיא גרמה לי לצאת מהקופסא שלי. הכרתי אותו תקופה ובאחד מהגלי דיכאון שלי הבנתי שאני מרגיש משהו, פעם ראשונה באמת אכפת לי ממישהי. היה לי קשה ממש לספר לה וחששתי כי אני לא רגיל להפגין רגשןת ואני לא ידעתי לבטא אותם. מפה לשם אני מתחיל להתעורר, היא שינתה לי את החיים , עזרה לי יותר מכל טיפול שניסיתי. אני מרגיש שהחומות נפרצו, אני מרגיש דברים. כרגע אני עדיין מעכל את זה שאני מרגיש. קשה לי כי אני לא יודע מה לעשות עם הרגשות שלי. אני ממש מתגעגע אליה, אני רוצה להיות לידה כל הזמן, להרגיש אותה, סתם לראות אותה, אני לא יודע מזה. לידה אני מרגיש שלם, מרגיש בטוח, אני לא יודע. פתאום לא אכפת לי לצאת מהבית, לא אכפת לי להתקרב לאנשים, אין לי בעיה עם מגע, אני מצליח ליצור קשרים, להתחבר. אני בן אדם חדש. קשה לי להפתח עדיין ולהגיד לה מה אני מרגיש, אבל אני מנסה כמה שיותר, לאחרונה הצלחתי אפילו לצאת איתה סתם לפארק, לא חשבתי אי פעם שאני אצליח . היא כל פעם מדהימה אותי מחדש ומעודדת אותי לדבר ועדיין קשה לי. אני לא רציתי לקחת צעד כי לא רציתי להיות נטל, לא רציתי לעצור בעדה, לא רציתי שתחכה לי עד שאני אהיה בסדר, אבל הצלחתי להתגבר על הכל בזכותה בתוך שבוע. אני אוהב אותה כל כך ואני פוחד להגיד. אני פוחד לצאת דביק מידי, תלותי, אבל אני כל כך רוצה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות