יזיז או יותר מזה?

אני יוצאת עם מישהו כבר 7 חודשים, זה התחיל כשייט טינדר כריבאונד והייתה כימיה ויצא מוצלח, מפה לשם היינו נפגשים אחת לשבוע, יוצאים, חוזרים אליי, הוא ישן אצלי (אצל ההורים למעשה כי אני לומדת רחוק מהבית וחוזרת לסופי שבוע) וכל בוקר בחמש הבחור נעלם. כל בוקר מקסימום בשש וחצי שעון מעורר ובשמונה יוצא מהבית שלי.
הוא טען שזה בגלל שהוא לא רוצה לפגוש את ההורים שלי, בהתחלה זה היה מקובל, כי גם לי לא היה כל כך מה להגיד להם לגביו, וזה היה נחמד שהוא שם והיה לנו כיף והייתי שבורה לגמרי מהפרידה.
לאט לאט התחילו הדברים להיות יותר רציניים, הוא הראה בגלוי סימנים של אהבה - מחזיק את היד בסרט, מחבק חזק בשינה.. אבל עדיין הייתה לו בעיה לפגוש את ההורים.
כל זה לא היה מפריע לי אם כל הדבר לא היה מתרחש כל סוף שבוע בבית של ההורים, לצערי אני גרה בדיקה עם חמישה שותפות רחוק מאוד שתמיד נשארות שם.
את הבית שלו מעולם לא ראיתי, לא את החדר, רק לאחרונה עשה לי סיבוב עם האוטו ליד כששכח משהו. הוא מכיר את החברות שלי, אפילו פעם ביקר בדירה והכיר את השותפות. אני לא מכירה אף חבר ובן משפחה שלו. הוא מאוד מסתורי, ומעביר לי מסרים כפולים כל הזמן.
הכל נראה לי מאוד לא בריא אבל אני כמובן נקשרתי אליו רגשית וניסיתי לייפות את המצב. אמרתי שהנה, עוד קצת וזה ישתחרר אצלו.
אתמול רבנו כאשר טענתי שאני בתפקיד הרוח בחיים שלו והוא נעלם ליממה, חיכיתי לאיזו הודעה אחרי אבל כלום.
מרגישה שסתם ביזבזתי שבעה חודשים באשליה שזה יותר מזה והנה הוא תכף משתנה. אני מרגישה מרומה ומושפלת למרות שהכתובת הייתה על הקיר וממש קשה לי לשחרר ממנו כי אני עדיין מייפה את הסיטואציה:
אומרת שאולי הוא מפחד כי אני מ״מעמד״ כלכלי גבוה יותר או מצליחה יותר ממנו בלימודים (למרות שרק התחיל ללמוד השנה הלימודים שלו מאוד קשים ככה שזה לא ממש בר השוואה) או מוצא אחר אפילו, אני צברית והוא עלה מברית המועצות וספוג במנטליות, מבחינתי זה לא בעייתי בכלל ואפילו די יפה אבל אולי מבחינתו.
לפני שבוע הוא טען שאין לו אף אחד חוץ ממני וריסק לי את הלב ושבוע הבא ביטל פגישה כי ״נוסע עם 10 חברים לצפון״. אני באמת לא יודעת מה לעשות ומפחדת שאולי פגעתי בו, הוא מעולם לא היה כזה שקט.
מה לעשות?