יצאתי עם בחור חודש ומשהו, היה ביננו מרחק לא קטן, ולכן חלק מהפעמים הוא נסע אליי וחלק אני נסעתי אליו. בפעם האחרונה אני נסעתי אליו, היה ממש נחמד, ראינו סרט, ישבנו במסעדה ואחרי זה הגענו אליו הביתה. בבית הוא היה נורא נחמד, שיחקנו קלפים והזמן עבר סבבה. אחרי זה נכנסנו למיטה ושכבנו ובבוקר הוא הסיע אותי לרכבת. אני לא ראיתי ממנו שום סימן כשהיינו אצלו בבית לפרידה. במהלך הנסיעה היה שקט, וכשהגנו לתחנת רכבת ובאתי לרדת, הוא אמר לי "תקשיבי, אנחנו צריכים לסיים את זה". זה באמת בא לי כל כך בבום שיצאתי מהרכב שלו באותו רגע שאמר את זה אפילו בלי לומר שלום. הייתי בשוק, הרגשתי שאני בחלום רע וצריכה לצבוט את עצמי. הוא הראה לי שהוא רוצה אותי ומעוניין בי מההתחלה ולא היו סימנים. זה ריסק אותי ואני בוכה כל היום ולא מצליחה להכניס כלום לפה. אני מפחדת לאבד את האמון בגברים בגלל זה, אני לא אומרת שחסרים גברים טובים, אלא שפשוט קשה לי לקרוא אותם לפעמים. שלחתי לו הודעה ובה שאלתי אותו למה נפרד בצורה כזאת מגעילה, והוא התנצל ואמר שזה יושב לו מהבוקר. אני מפחדת שעדיין יש לי רגשות אליו, ואפילו שהם נהיו יותר חזקים, כי כשאתה מאבד מישהו פתאום בא לך אותו הרבה יותר, גם אם מקודם הוא לא היה סוף הדרך. אני מרגישה שאני מנסה לשנוא אותו אבל לא מסוגלת, כי זה היה רגע קטן לעומת רגעים ארוכים שהיו לי כיפים וטובים איתו.
חוץ מזה, אני גם ככה טסה ללמוד בחו"ל עוד חודש, אבל אם היחסים היו נגמרים בטעם טוב אני לא הייתי מרגישה ככה. זאת הדרך שבה הוא גמר את זה שגורמת לי להרגיש מרוסקת, הכל פסיכולוגי. מה אני עושה עם הכאב שלא עוזב??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025