כן, את פאקינג בת 25
היי לכולם.
זקוקה לעצות שלכם.
הייתי ילדה/נערה מאוד ביישנית.
התנשקתי לראשונה בגיל 21.
אף פעם לא הייתי במערכת יחסים אמיתית.
מאז שהתחלתי לצאת עם גברים, כולם ניסו להשכיב אותי בדייט 1-2 (בטענות שאני מושכת אותם מדי וכו'. למרות שלדעתי זו רק טקטיקה לגרום לבחורה להפתח).
מצאתי את עצמי בסיטואציות שאמרתי "לא" ובכל זאת התעקשו והפשיטו אותי, ובגלל שלא רציתי לסיים את זה ברע ובגלל שאיפשהו קיוויתי שאיכשהו בכל זאת תצמח בהמשך זוגיות - פיזית לא התנגדתי לחלוטין, כיביתי את עצמי נפשית ונתתי להם לעשות את שלהם, אך לא נתתי לאף אחד מהם לחדור..
עם כל אחד מהם הייתה לי משיכה (ואני אחת שלא נמשכת בקלות), אבל זה לא מספיק לדעתי בשביל לשכב ככ מהר. התחושות הפנימיות שלי - אני מרגישה שקודם אני צריכה לפתח אמון בבנאדם, להרגיש נאהבת - ורק אז לחשוב על סקס...
אני יודעת שהיום אנחנו בעידן של סטוצים ויזיזות, ושהרבה עשו את זה כבר בגילאי העשרה, אבל אין זה הגיוני מצדי לדרוש יחס קצת מכבד? (למה אף אחד לא רוצה להכיר קודם?! לתת לתשוקה להתבשל לאט ולהיות אפילו יותר עוצמתית...)
השאלה המרכזית - האם אני צריכה להתפשר ולעשות את זה כמו שכולם דורשים? בדייט שני?
אני חוששת שאם זו הדרישה של כולם בדייט שני~ -> או שאשאר בטולה לנצח או שאתפשר וזה ישאיר בי צלקת לתמיד.
מאוד הייתי רוצה הזדמנות להכיר לפני שאני עושה את זה, אך זה מרגיש כבר שאף אחד לא רוצה להכיר בכלל ורואה בי פשוט אוביקט מיני...
מה אתם חושבים?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025