שלום askpeople,
אולי נשמעתי קצת דרמטית בשאלה למעלה, אבל באמת ככה אני מרגישה וזה ייאש וממשיך לייאש אותי. אני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות.
אני בת 18- ממש חודשיים שלושה לפני סיום שירות לאומי ופשוט אבודה.
אני אמורה לשמוח על השינויים שקורים בחיים שלי- לפני לימודים והתחלת קריירה, דבר מרגש. אבל אני לא וזו הבעיה.
החיים שלי הם ממש לא מה שציפיתי שיהיו- אין לי חברות בכלל, בודדה. אין לי רישיון נהיגה, אני לא נראית מי יודע מה בכלל.. (אני די שמנה) ואני פשוט לא מאושרת, לא מהבחירות שלי בחיים, לא מהמקום בו אני נמצאת ולאן אני הולכת. בערפל עם עיניים קשורות.
התקן שבחרתי בשירות לאומי הוא נוראי, אני כל הזמן שרויה בלחצים, ניצול, זלזולו השפלה. עוברים עליי הרבה דברים לא פשוטים שם שקשה לי להתמודד איתם ולכן אני חוזרת כל יום עם מפח נפש גדול, אין לי מוטיבציה או מצב רוח לכלום, לא משפחה ולא הנאות.
בתוך כל הכאוס שמרגיש לי, בנוסף אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד- אין לי מושג מה מעניין אותי. בקרוב אצטרך גם למצוא עבודה מזדמנת וזה מדכא אותי, ממש. אני לא טובה בכלום, אני לא חברותית/ שירותית. אף מעסיק לא ירצה אותי אני פשוט גרועה, כאילו נידונתי להיכשל בחיים האלו.
כבר למדתי שבחיים האלה לא מקבלים שום דבר במתנה , על הכול צריך להילחם ולשרוד. אבל אח''כ חשבתי ככה יהיו כל החיים שלי? רק להילחם ולשרוד כל הזמן? אין רגע מנוחה לא כרגע ולא יהיה בעתיד- אני לא רוצה לחיות ככה, עייפתי ונמאס לי. אז מה אם אני רק בת 18, אין לי כוח או רצון לחיות חיים בהם אני רק נלחמת כל הזמן.. אני לחיות ככה לתמיד. זה פשוט נוראי וטו מאץ' בשבילי.
ניתן לסכם את המצב שלי כך- ייאוש שרק גובר עם כל יום שעובר יותר ויותר.
ניסיתי להתייעץ עם הורים ובני משפחה, לא עזר, אף אחד לא מבין אותי. עם פסיכולוג לא ניסיתי כי א' אני לא רוצה שזה יירשם בתיק הרפואי שלוי כל מעסיק/ בעל גישה יוכל לראות את הכתוב וב' האמת זה יקר עליי.
ולכן אני מתייעצת כאן, מה אוכל עוד לעשות? לוותר? אני כבר אובדת עצות...
תודה מראש לכל העונים (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות