היי , לא מזמן ניפרדתי ממישהו שהרגשתי ממש שהוא האחד שלי משורש עמקי נישמתי! הרגשתי חיבור ענק בנשמה ובהכלל. ניפרדנו כי הוא לא רוצה להתחתן עכשיו כי הוא סהכ חייל ואין כסף.. ואנחנו שמרנו נגיעה וזה קשה לו מדי. אני עדיין מרגישה שזה בע"ה יקרה בינינו בעתיד איכשהוא. אבל אני לא רוצה להשלות את עצמי ואשכרה לחכות ליום שהוא יתקשר כי זה יכול לקחת הרבה זמן. (משתחרר עוד שנתיים ועד אז הוא לא בעניין) בינתיים כשאין לי זוגיות אני מרגישה מרוקנת, בלי כוחות ולא מצליחה לתפקד. אנשים אומרים לי תמלאי את עצמך בדברים אחרים אבל גם אם אני בוחרת להיות שמחה ולתפקד.. הבדידות הורגת אותי, אני מרגישה חסרת חיים בלי מישהו, ריק לי בפנים והלב שלי צמא לאהבה. אני מנסה למלות את עצמי ויוצאת עם חברות ומשפחה והולכת לחוגים וספורט אבל זה לא ממלא את החוסר הזה בלב! מפה לשם הכרתי מישהו והוא ממלא לי את זה. כיף לי איתו מאוד. בזכותו אני קמה בבוקר מוקדם ויש לי את היום הכי מספק ומלא עשייה שיש. אבל אני לא רואה אותט בתור בעל.. כי פשוט לפי ההרגשה שזה לא זה. כאילו אני יודעת שזה לא זה אבל הכי כיף לי איתו בעולם עכשיו. ואם אני אפרד ממנו כדי לא להיפגע/לפגוע בעתיד אז אני ארגיש נורא כי החוסר הזה קשה לי מדי. מה לעשות? תודה למי שקרא את כל החפירה עד כאן חח
נ.ב. תתייחסו לזה שהוא עושה לי כלכךךך טובב וגם אני לו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות