בואו נדבר על פרופורציות.. זה מאוד עוזר ליחסים. אז ככה. אני בת 34, רווקה והבת הבכורה. אחי שצעיר ממני ב- 10 שנים התחתן. אחותי שקטנה ממנו בשנה עם חבר. והאווירה היא שעלי כבר אף אחד לא בונה. בכלל הם הפכו למשפחה קטנה משלהם. יש לי אח נוסף אנחנו שנינו החריגים. כילדה גדלתי על כל סיפורי אגדות דיסני והאמנתי שקיימת אהבה כי הרגשתי אותה אצלי. ההורים שלי בוודאי לא הציגו לי דוגמא לחיים נורמליים רק מריבות ובעיקר על כסף. יש לי ימים בהם אני לא מאמינה. אני אומרת לעצמי זה אבוד זה לא יקרה ואז מגיע בחור ומזמין אותי לדייט. צעיר ממני ב-3 שנים ובדיוק הבנאדם שאמא שלי נהנת לשבת ולצחוק ממנו. למרות שהם בדרך כלל נראים טוב. אני חסומה.. אני רוצה ולא יכולה. אין אדם אחד בסביבה הקרובה שלי שאני יכולה לבטוח בו. תמיד הרגשה של תחרות מעצבנת.
אז אני לא ממהרת.. כי להתחתן נניח אין אף אחד שהייתי רוצה להזמין לחתונה שלי. ואם להתחתן, אני כבר לא יודעת במה אני מאמינה כי נראה שהכל הפך להיות בלי ערך חסר משמעות ואין הבטחה בכלל. אז אני לא יוצאת לדייטים. בכלל נראה לי שאצא מהעיר הזו שוב פעם למרות שאין לי כוחות בכלל. וזה גם לא ממש משנה לאן אצא, או לאן אלך.. אי אפשר לברוח מזה. ואני עייפה, מותשת, ובעיקר לא מבינה למה אנשים התחתנו מלכתחילה וגם הביאו ילדים. החיים שלי פשוט חיים הזויים. הלוואי ולא הייתי בכלל מגיעה לעולם. החיים שלי היו מזעזעים.אולי אני צריכה לוותר על זה עכשיו או בכלל. לא לחשוב על זה בכלל ופשוט להתמקד איך אני מעלה את החיים שלי על מסלול. זה אומר להתחיל הכל מהתחלה. לעבוד שלושה חודשים בקטיף. ואחר כך לנסות לעבור אל העיר הגדולה. לשכור דירה, עם שותפים. ופשוט לגור במקום משלי. אני פשוט אדם שבור עכשיו ואין לי כושר עבודה בכלל. מה אני עושה? אם אתחתן עכשיו שאני לא מקצועית אמצא את עצמי עובדת בעבודות לא מקצועיות שאני עובדת בהם כברכל החיים. וממשיכה. אז מה אני עושה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות