ריחוק מהמשפחה מחוסר קבלה לבן זוגי, כאילו אני חלולה, מה לעשות?

אוקי אני והבן זוג שלי כבר תשעה חודשים יחד הוא בן 24 ואני 18,בן אדם שנפל לי משמיים בן אדם שכולו טוב בן אדם שרוצה להתחתן איתי להקים איתי בית וכך גם ייהיה.
אבא שלי גילה את הוזגיות שלי אחרי שלושה חודשים מתחילתה ולפני שישה חודשים מהיום מאז יש מתח ביני לבינו הרבה פחות דיבורים מעט מאוד הכבוד .ביום שזה התפוצץ אבא שלי כעס כלכך הרגיש כאילו נבגד.יש לציין שלא באתי מבית שלא תומך בזןגיות אבל מכיון שאני הקטנה ככה נגזר גןרלי.אחותי שכמעט הכי גדולה בגיל בן זוגי (24) כך שהיא שמעה אתזה יישר אמרה מה ישלך לעשןת איתו אמרתי לה שבגיל 20 ארצה להתחתן וצחקה לי בפנים.הבן זוג הראשון של אחותי שהביאה לבית היה בכיתה ט!! אבל לי אסור לקראת סוף יב מישהו רציני לחיים שלי. אחותי התחתנה בגיל 23 כך גם אני אצטרך כי 20 בעניהם זה מוקדם!!!!! ואני חייבת לעשות כרצונם.
אבא שלי איים שאם לא אפרד ממנו יתלןנן עליו במשטרנ כי הייתי בת 17 וחצי שזה התפוצץ אמרתי לו שהוא מוזמן כי לא עשינו כלןם אין לך על מה להתלונן.הבנתי את אבי באיזשהו אופן פחד שינצלו אותי אבל הבין שנלחמתי עליו בגלל אהבתי.וככה עברו להם שישה חודשים נוספים שבסופו של דבר אני יוצאת עם חבר שלי תשעה חודשים שזה נגיעה קטנה ואנחנו שנה ביני לבין אבי יש קו ברןר שאני עדיין עם הבן זוג הלב שלי נקרע אני כלכך רוצה שלום עם כולם כלכך טוב לי איתו והם גןרמים לי להרגיש רע עם זה שאני יוצאת עם מישהו שגדול ממני;למה זה מגיע לי? הבן אדם שאני יוצאת איתו בן אדם טוב, משכיל,ראש על הכתפיים,משפחה טובה ובעל שאיפות בחיים.כלכך כןאב לו שלא מקבלים אותו אצלי וזה גןרם בנינו להרבה מתחים עד שקרה בנינו ריב שבו הסברתי לו את כאבי הרגשתי רע שהוא על ההתחלה הכיר לי את משפחתו אבל הוא צריך להבין אותי שההורים שלי קיבלו אתזה בגלל הגיל ככה ושאני מרגישה גם ככה רע אני חוטפת ירידות על ימין ועל שמאל בבית מאחי ומאבי ואני סופגת ריחוק ודברים כלכך לא נעימים רע לי בבית ברמה שבא לי לעזוב הכל ולגור אצל חבר שלי
אני הבנתי את אבא שלי על דאגתו אבל כנראה שאם הןא שישה חודשים יודע שהמשכתי לצאת עם אותו בחור והוא אפילו לא נותן לי מין כוונה צעד משהו להכיר לו אותו בעיניי לא אכפת לו איזה מין בחור יוצא עם הבת הקטנה שלווו שכוונתו רק "להגן עליה מהעולם האכזר שבחוץ ממש"אני מרגישה אכולת שנאה כלפי אבי וכל מי שמזלזל בי במשפחה בדרך שבחרתי.
נמאס לי כלכך נמאס לי שאני לא ראויה לכבוד במשפחה שלי כאילו אני חלולה.לא יודעת מה אפשר עוד לעשות אבא שלי אדם ראש בקיר של מנסה לשמוע אדם ציני ומזלזל שרק אפתח את ליבי אליו הוא יצחק לי בפנים ואם לא בפנים אז בלב ואחרכך עם אחי.אמא שלי לא התערבה בזה ואני ואמא שלי לא הכי חברות גם ככה, אבא שלי היה יותר טוב איתי ובסוף גם הוא איכזב אותי.
אני אבודת עצות אני רוצה להקים בית עם בן זוגי רוצה להתחתן רוצה עתיד איתו והם לא נותנים לי גרגר של כוונה כלפיהם. אני מבינה את כאב חבר שלי גם אבל כאבי גדול יותר כי אני חיה את זה 24/7 אני בן אדם דתי ממשפחה דתיה ובשבת שאני רק איתם בא לי לצרוח לשמיים כמה רע לי כמה בא לי לחבר שלי לשקט שלי לבן אדם שהכי טוב לי איתו.
חברות אומרות לי לדבר עם אבי אבל איך אפשר לדבר עם אדם שלא מפסיק לזלזל בך.
בשבוע הבא יהיה לי מסיבת סיום לכיתה יב הוריי לא יודעת אם אבי גם יהיו שם וגם בן הזוג שלי בא לא יודעת אם להפגיש בניהם שם או שעדיף שלא ,חבר שלי שאל אם אני אןמרת שהוא בא אמרתי לו תאמת מה אני אגיד להם ***** מגיע גם כאילו מה אפשר לענות עלזה? אני מרגישה שתאמת לא בא לי להכיר להם אותו ומסיבה אחת והיא שהם לא רואיים לזה! פעם אחת בחיים של שהכרתי הרבה ויצאתי עם בני גילי הכרתי בן אדם שאיתו ארצה להקים משפחה משהו שכל הורה רוצה מאשר שתזדיין עם מליון גברים..אבל הוריי לא מוכנים אבא שלי אומר שאני ילדה שזה לא זמני אבל כנראה אחותי שהייתה בכיתה ט הייתה מספיק מוכנה...כנראה שהוא לא מכיר אןתי ואת הבגרות שלי לא יודע מי אני מחוץ לבית כמה ישלי בגרות אבל תמיד אשאר בעניהם הילדה הקטנה והסתומה כי כנראה ככה מגיע לי ........
אני מתפללת כל לילה שאלוהים יעזור לי כי כבר אפסו כוחותיי לא בא לי שיכירו אןתו ולא יאהבו אותו ינסו לפסול כי תמיד הביקורת תהיה מופנת כלפיי, נמאס לי רע לי רע לי ורע לי.
אשמח לביקורות מה אתם הייתם עושים במצבי ?