יש לי וריד שמופיע לפעמים על המצח וזה מפריע לבן הזוג, נפגעתי, מה לעשות?

אני וחבר שלי בזוגיות מדהימה כבר שנה וחצי ואנחנו מדברים על נישואים והקמת משפחה. לפני מספר חודשים הוא התוודה בפניי שיש משהו אחד שמציק לו: לעיתים כאשר אני צוחקת חזק או שוכבת לצד מופיע וריד על המצח שלי ולא נוח לו לראות את זה , זה גורם לו לסוג של רתיעה אז הוא פשוט נמנע מלהסתכל עליי ברגעים האלה (כפעמיים ביום למספר שניות). בהתחלה צחקתי זה כל כך מטופש בעיניי והבנתי שמדובר בשריטה שהיא לגמרי שלו עם הוריד אך ככול שהתפתחה השיחה נעלבתי יותר ויותר. הוא ביקש לדעת אם היום או מתישהו בעתיד אסכים לבדוק האם ניתן לתקן את זה אסטטית. הוא שב והדגיש שבמידה ומדובר בהליך מסובך או מסוכן אז נעזוב את המחשבה של "לתקן את זה"..נעלבתי עד עמקתי נשמתי שהבן זוג האהוב שלי מתקשה לקבל אותי כפי שאני והבהרתי שגם אם מדובר בהליך קטן אני לא אהיה מעוניינת לעשות משהו כזה רק בגללו כי אני מודעת לוריד הזה שמופיע לפעמים ולגמרי מרגישה נוח איתו, זה חלק ממני. והוא יודע שזה עניין לגמרי שלו ויש בחורים שזה כלל לא יפריע להם. סוכם כי הוא ימשיך להתעלם ברגעים הקטנים האלה ולא נדבר על כך יותר לעולם.

וכך היה..
לפני יומיים ראיתי שהוא מסתכל לכיוון מסויים כאשר אני לידו ובתמימותי שאלתי "על מה אתה מסתכל?" התשובה לכך העלתה שוב את נושא הוריד והעלתה שיחה ארוכה בה אני נעלבת קשות והוא מנסה להסביר לי שהגישה שלו לדברים האלה שונה.
בעוד שאני מרגישה כי בן הזוג צריך לקבל אותי כפי שאני ולאהוב הכל, הוא מרגיש כי חשוב לתקשר בזוגיות על דברים שמפריעים גם אם מדובר בדברים אסטטיים. בעוד אני מרגישה שאסור לשנות את עצמך אסטטית בשביל לרצות מישהו אחר הוא מרגיש כי אם מדובר במשהו קטן שאינו מזיק לצד השני אז הגיוני לשנות אותו ובכך לחזק את הזוגיות, שהרי אם איכפת מהקשר נרצה לבצע שינויים קטנים על מנת לגרום לצד השני לחוש בנוח ב100 אחוז מהזמן. הוא אף הרגיש אכזבה ממני שאני לא מוכנה אפילו לבדוק מהן האפשרויות.
סיכמנו שאנחנו לא מסכימים והמשכנו הלאה עם הבנה שאם הוא מסתכל למקום אחר אז זה אומר דרשני. הוא שב והדגיש שאין לזה קשר לאהבה שהוא חש כלפיי.
אבל אני מאז לא אותו הדבר, מרגישה שהעניין הזה ניפץ אצלי משהו, איכזב אותי, העליב אותי וערער את כל הזוגיות המופלאה שחשבתי שיש לנו. הוא אומר שאין שום דבר אחר שהוא היה רוצה לשנות בי שאני מושלמת בשבילו בדיוק כך ואם אבחר לא לעשות כלום זה בסדר לא על זה יקום ויפול הקשר שלנו, זה חס וחלילה לא אולטימטום אבל רק על עצם זה שהנושא הזה עלה שוב משהו בי נשבר.
כל מה שעובר לי בראש זה - האם הוא באמת הגבר שלי? האם הזוגיות הזו בעצם תעשה לי רע לטווח ארוך? עוד כמה רגעים אחרים יהיו בהם בן הזוג שלי יגרום לי לראות פגמים בעצמי שאני שלמה איתם לחלוטין ו"להקטין אותי"? האם אני יכולה לסמוך עליו? מרגישה פתאום יש לי חשש ממנו, בן זוג שיכול לפגוע ולהעליב אותי, איבדתי אמון איפשהו.

מרגישה שלא טוב לי כלל כרגע שאני צריכה לעשות חושבים על כל הקשר הזה, שאם הנושא עלה זה סימן מאוד לא טוב על הקשר שלנו ועל העתיד שלו.
האם אני מגזימה? מה אתם הייתם עושים במצב כזה?