הכרתי מישהו דרך האפליקצייה. הוא בן 35, חתיכי כזה, קול בס, גברי משהו. התכתבנו בשעות הלילה המאוחרות. ברגע שהעניינים התחממו עברנו לטלפון. בסוף החלטנו שאני אגיע אליו כך שהלכתי מפלורנטין עד למרכז תל-אביב.
הוא היה כבר עייף אז הוא בדק איתי עוד כמה זמן אגיע. הוא הבין שיקח לי עוד הרבה זמן אז הוא בא לקחת אותי. אני מזכיר, מפגש ראשון, אמצע הלילה, לא מכירים. הייתה נסיעה כיפית. הוא הפעיל מוזיקה ועישנו ביחד וזה היה מגניב.
הגענו אליו ומיד הלכנו למיטה. באמצע של העניינים, הוא עצר אותי ואמר לי שהוא חושב שהוא יקפיץ אותי הביתה. במילים אחרות, ירד לו ממני. אני מבין את ההגיון שבזה ואפילו מאוד מכבד. אני חושב שתמיד אפשר להתחרט, אבל הסיטואציה הזו מאוד הבהילה אותי והפתיעה אותי.
גם הרגשתי שזה כל כך הזוי. כלומר, הרגשתי שסוג של הבאתי את זה על עצמי. אמצע הלילה, בחור שאני לא מכיר. ובכל זאת, בינינו, בואו נקרא לילד בשמו. מדובר פה פשוט באי הבנה. מישהו רצה משהו אחד ופתאום הבין שלא בא לו וזה בסדר.
עם זאת, אני מרגיש מעט פגוע ואני חושב שזה הגיוני. מותר גם להרגיע פגוע לפעמים. אשמח מכם לפידבקים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות