אמ.
אני לא יודעת כלכך מה לעשות.
לפעמים אני מרגישה שלהיות לבד זה יותר נוח ובטוח, למרות שהבדידות מציקה.
אבל אני תמיד מדמיינת שאני מישהו אחר, חופשי יותר.
אני בסך הכל בנאדם שמח, ופעם הייתי מחסירה מבית ספר הרבה יותר, אבל היום אני משתלטת על עצמי ומנסה כמה שיותר גם להסתובב עם אנשים, אבל זה קשה.
אני יודעת שאטפל בזה איכשהו בחיים, כי אני עוד ילדה, אבל זה כן מפריע מאוד.
אני מרגישה שכל פעם שאני ליד אנשים אני מפחדת יותר, ואני מודעת לכל דבר שאני עושה, ואני מרגישה כאילו אני אהיה תקועה בתוך עצמי לנצח.
אני רוצה להיות יותר נועזת, או לפחות להתנהג כמו מי שאני מתי שאני לבד.
אני רוצה לחוות יותר עם אנשים, ובאמת להרגיש שמחה יותר ליד אנשים, אבל אני מרגישה חסומה. אני לא הרגשתי המון זמן התלהבות ואושר עם חברות שלי, אני בכלל לא בטוחה שיש לי חברים.
אני בינתיים בוחרת להישאב למוזיקה, ספרים וסרטים. מאשר להסתובב עם אנשים, אבל גם מייחלת ששנה הבאה, בבית הספר החדש, אשנה את ה"תדמית" שאני תקועה בה כבר 6 שנים.
המשפחה שלי מאוד תומכת בי ומנסה לעזור ואני כלכך מעריכה ואוהבת אותם על זה.
קשה לי לצאת להסתובב בחוץ לבד, אני מעדיפה להישאר בבית. אני לא בדיכאון, ואני לא עצובה כל היום, רק קצת מאוכזבת מעצמי.
יש דרך לפתור את זה? או לגרום למצב של להתקע בבית ליותר להיות חברותיים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025