מנסה כבר כמה חודשים ולא מוצאת בן זוג, עצות ממנוסים?

אז ככה, אני בת 30, היו לי מערכות יחסים ארוכות בעבר, שנתיים, שלוש, האחרונה שנה ונפרדנו לפני שנה. אני נראת טוב, חייכנית נראת בת 20, גרה באזור טוב, יש לי תואר ועבודה קבועה, חסכתי כסף לעתיד, מצחיקה, יש לי אנרגיות טובות ואנשים תמיד מרגישים שאני משמחת אותם. בחורה של אהבה, בחיים לא היה לי סטוץ, מאוד נחמדה לאנשים אחרים, משפחתית, שמרנית יחסית, לא מעשנת, ילדה טובה מבית טוב אפשר לומר.

לא מצליחה למצוא בן זוג כבר כמה חודשים! חשוב לי שהבן זוג שלי יהיה עם תכונות כמו שלי, אני רוצה אדם טוב, משפחתי יחסית, אדם של אהבה ומערכות יחסים, רגוע, מכבד, עם סגנון חיים רגוע, אדם רגיל ופשוט, לא איש של מסיבות בתל אביב, לא מוחצן. לא אדם של פסטיבלים ועישונים, לא אכפת לי אם יעשן סיגריות אבל 420 לא, כי גם אני לא. מישהו שהאישיות שלו תתחבר אליי, מעדיפה אדם שלא הולך לחדר כושר ובעל שרירים, פחות נמשכת לשרירים, מעדיפה רזה או עם בטן קטנה ואדם חסר פוזה. אדם טוב כזה שכולם היו רוצים בחברתו.

פנו אליי באתר הכרויות בסביבות 3000 איש. הרבה שריריים תל אביבים כאלה, שמרגיש לי שכל מה שהם עסוקים בו זה חיים שטחיים ורדיפה אחרי בחורות. חלק רציניים אבל ערסים שאני לא מתחברת לסגנון שלהם. חלק בחורים מוזרים, כאלה שבחיים לא הייתה להם זוגיות בגיל 30, מדברים לא לעניין, או חנונים שעסוקים בפיזיקה ולימודים כל הזמן ופשוט אין תחומי עניין משותפים, או אנשים רוחניים שהולכים לפסטיבלים ומעשנים. רוצה מישהו שירגיש לי שהוא אחד מהח'ברה שלי כזה...מישהו כייפי ופשוט אבל עם עומק.

בנוסף לזה הייתי רוצה לדבר עם הבנאדם שבוע שבועיים עד הפגישה, אני צריכה להתחבר לאדם ולהרגיש איתו בנוח כדי להיפגש איתו, לראות שהוא באמת מה שאני רוצה. אני רוצה שזאת תהיה אהבה ולא סתם עוד דייט. הרבה מאיצים בי להיפגש...בכל התקופה האחרונה נפגשתי עם אחד משם! בחור אמיתי ורציני, נתן לי תחושת בטחון והתחברנו, אבל הרגשתי שאני לא נמשכת אליו, הוא לא הסגנון שלי, בחיים לא הייתה לו חברה והוא היה עסוק מידיי בלימודי התואר השני, אני לא צריכה משיכה חזקה אבל הרגשתי שהוא דוחה אותי פיזית שאני מכריחה את עצמי להתנשק איתו ופשוט לא יכולתי.

אני בעצם מחפשת איזה תמימות וטוב לב ואולי אני מחפשת יותר מידיי? היה לי חבר בעבר שהיה סטוציונר, זה לא הפריע לי כי הרגשתי שאני מיוחדת, אבל היום בחורים שאומרים שהם מונעים מסקס ולא מאהבה אני ישר פוסלת. אני רוצה אדם שבא לאהוב מכל הלב, גם אני באה לזה מכל הלב.

כנראה יש משהו לא בסדר במה שאני עושה עד כה, אולי פוסלת אולי שיפוטית מידיי? מה אתם חושבים? גם במציאות מתחילים איתי אבל כשאני שומעת שהאדם היה סטוציונר והוא מחפש איתי קשר רציני אני נרתעת, אני רוצה ילד טוב כמוני. ושוב הצד השני זה חנונים עם משקפיים שלא ראו אישה בחיים שלהם או אנשים מעופפים...

בנתיים אני קצת עצובה כי זה כל כך כייף זוגיות, וממש בא לי. יש לי המון אהבה לתת והמון שמחה לעשות, אני לפעמים מעריכה את עצמי פחות ממה שאני, אבל מאמינה שאני חברה טובה, עם מסוגלות ליצור עתיד יחד ומוכנה להשתפר אם צריך...