היי,
אני מגיעה ממשפחה נורא דתייה, לפני כשלוש שנים הייתי ילדה בעייתית שהלכה לכיוון ההפוך מהדת ועשיתי אסונות להוריי ואני לא אפרט...
עשיתי שיחת נפש עם עצמי אחרי מקרה נוראי שקרה לי בגיל 11 ושפכתי דמעות והרגשתי שהדת תחזיק אותי הכי טוב, הרגשתי קירבה עם אלוקים ושרק הוא מבין אותי... התחזקתי מאוד מאז והרגשתי שזה טוב לי. יש לי כישרון מוזיקלי רציני, אני שרה פיוטים, מסלסלת ומנגנת בפסנתר, החלום שלי הוא שלא יהיה לי פחד במה ושכולם יכירו את הקול שלי, אבל הדת לא מאפשרת שירת נשים, מותר לי לשיר בפני משפחה ונשים בלבד... אבל התגברתי על הקושי הזה.
ולפני כמה חודשים אבא שלי העיר לי על בגדים צמודים מידי וגם על זה התגברתי... יש עוד הרבה דברים שהיו קשים לי ובכל מקרה התגברתי עליהם.... אני עושה את כל המאמצים האלה בשבילי אך יותר בשביל אבא שלי... כל כך חשוב לי שהוא יהיה מרוצה ממני, הוא כל כך גאה בי, אבא שלי כל כך חשוב לי ואני פשוט לא יכולה לאכזב אותו...
לאחרונה הרגשתי תחושה של נפילה, שאני מתאמצת לחינם... כולם קוראים לי דוסית וכשאני אומרת להם שאני לא יכולה לעשות משהו בגלל הדת הם מעקמים פרצוף וזה נמאס לי כבר, כולם מזלזלים בי ובדרך שלי... ויש אנשים שאפילו אומרים שאני צבועה אחרי כל המאמצים שאני עושה כדי לנסות להתקרב לאלוקים, אבל אני.... אני רוצה את האמת... אני כל כך רוצה לדעת את האמת, אני צריכה הוכחה שכל המאמצים שלי אינם לחינם...
בבקשה תעזרו לי, תנסו להבין אותי בתור מאמינה, אני יודעת שהרוב באתר הזה חילוניים אבל תנסו להסתכל מנקודת המבט שלי, אל תכתבו תגובות של "אין אלוקים" וכאלו כי זה לא יעזור לי... בבקשה אל תזלזלו גם אתם... מה הייתם עושים במצב הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות