היי, אני איתי.
יש לי (יחסית) המון חברים. גם בנים וגם בנות..
אבל אני מרגיש שהם לא באמת חברים שלי.
רובם בשעת צרה מעולם לא נחלצו לעזרתי, ותמיד הפנו גב במידת הצורך ובריבים תמיד תמכו בצד שנגדי.
רובם תמיד מתעלמים מהודעות שלי, ולפעמים אפילו שאני מדבר אליהם..
רובם בריבים תמיד כועסים עליי ותמיד יוצא שאני מתנצל והם אף פעם לא רק כדי שהם ישארו חברים שלי..
ולרובם לא כזה אכפת ממה שאני מרגיש.
אני תמיד מסתכל באינסטגרם בסטורי של אנשים שאני מכיר, חברים/מכרים/משפחה וכו..
ואני תמיד רואה משהו ספציפי שיש להם יום הולדת, כולם מתייגים אותם ועושים להם סרטונים וברכות ממש מושקעים באינסטגרם, ביום של היום הולדת כולם בבית הספרמביאים להם בלונים וחבילות ענקיות של ממתקים, כולם עושים להם מסיבות הפתעה במסעדות ומשקיעם המון כסף וזמן בזה..
ביום הולדת שלי האחרון, בר מצווה, אף אחד לא תייג אותי בברכה, אף אחד לא הביא לי משהו סתם בשביל היום הולדת, חצי מהחברים שלי שהזמנתי לא הגיעו לבר מצווה ואפילו לא אמרו לי מזל טוב פעם אחת בבית הספר ביום הולדת שלי.
אני באמת חושב שאני משקיע בחברים שלי ככ, ושמגיע לי בתור בן אדם חברים שישקיעו בי גם ככה ולא יתייחסו אליי כמובן מאליו ומשהו שאפשר לוותר עליו במידת הצורך
אני מודה, אני מקנא בילדים הפופולרים האלה שמקבלים את כל האהבה והאהדה הזו
וגם אלה שלא פופולרים
וזה תמיד היה ככה מאז ומעולם
זה ככ קשה אני מרגיש מוקף בחברים ובו זמנית לבד לגמרי...
אני מרגיש שלאנשים אני ״מובן מאליו״ ואולי אפילו ״סתם עוד חבר״...
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות