אוקיי אז אני יספר בקצרה את מצבי.
כתבתי פה מס' פעמים, אני חזרתי בתשובה בגיל 14, הייתי עמוק בתוככי העולם החרדי-ליטאי, הייתי ועודני מקורב לגדולי הרבנים שבהנהגה, מנהיגי הדור.
הגיע שלב בגיל 17, שבו היו לי קשיים חברתיים מאוד קשים. קושי בלהכנס לחדר האוכל ולאכול עם כולם, קושי בחברה רבת בני אדם , וכו'.
בשלב מסויים, בסביבות גיל 18, הבנתי שאולי הגיע הזמן להתחתן. מפני כמה סיבות לא יצא לפועל הדבר - הן משום שבחברה החרדית לא מקובל להתחתן בגיל 18, והן משום שאיני מגיע ממשפחה חרדית .
כך או כך, מצאתי את עצמי יום אחד הולך ברחוב וכהבזק ברק - מאבד את האמונה.
כיום, 4 וחצי שנים אחרי המקרה (של איבוד האמונה בבת אחת כהבזק ברק), אני כבר ללא כיפה על ראשי, אחרי 5 ימי כיפור רצופים שבהם אכלתי לשבעי, מחלל שבת בסתר כבגלוי, אומר את שם השם המפורש בלי פחד ומורא כפי שהוא כתוב (יהוה), לא מקפיד על אף מצווה. הולך כבר חודש עם מכנס לא שחור.
אבל - אני חי לבד, עובד בעבודה מאוד פשוטה, ויש לי המון בעיות שאני לא מסתדר עם עצמי וכו'.
השאלה שלי היא - מכיוןן שאני במצב כזה, והמצב נמשך ונמשך ואני לא רואה פתרון - אולי כדאי לי לגשת למשרד שידוכים , למצוא חילונית ולהתחתן? כי אני פשוט לא יכול יותר עם הבדידות הזאת ועם זה שלא רק שאני קרוע בין העולמות - אלא אף אין לי מנוחה ונחלה בעולם, ואדם צריך שתהיה לו את הפינה שלו בעולם, ואני חושב שחתונה תוכל להועיל בכך, שאחיה עם אשתי בבית משלנו.
אבל מצד שני, אולי זה לא טוב במצבי? אולי זה להכניס לעצמי עוד יותר צרות?
אני אשמח לשמוע מהנשואים פה מה קורה כשמתחתנים והאם כדאי לי להכנס לזה.
פשוט אני מפחד שיקרה לי משהו אם אני לא אכיר מישהי ואחיה איתה. כי אני מאוד בודד ומתוסכל. ולא, לא הולך לי עם בנות בעולם החילוני (מצחיק אותי שבכלל צריך 'שיילך לך עם בנות'. חחח פעם זה בכלל לא היה קיים בעולם החרדי ...)
ונא לא להציע לי ללכת לטיפול פסיכולוגי משום שאני כבר הולך.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות