שלום לכולם.
אני בן 30 ומה שאי כותב זה אמיתי ומהלב, גם אם לחלקכם יהיה קשה להאמין בזה.
אז ככה, אין לי משפחה קרובה אז מקרה שאני צריך עזרה אין לי ממי לבקש עזרה.. יש לי מחלה שאני אתעוור ממנה.... אני לא מפחד להתעוור. זה לא העיניין.
מגיל צעיר אני מחפש סיבה לחיים שנולדתי להם. ואני לא מוצא.
אני כן מתאמץ כמה שאני יכול להיות אדם תורם לחברה ולא להיות נטל בחברה או מסכן.
אני משתדל לכתוב בצורה ברורה אבל לא מצליח, סליחה.
איך אני מצדיק את הקיום של עצמי לפחות לעצמי? אני לא רוצה להישאר לבד אבל אם הסירה שלי טובעת איך אני יכול לקחת איתי עוד מישהי? איך בונים ככה בית? איך אני לא מוריש את כאב לילדים שלי? איך אני שומר על האישה שלי?
איך אני נותן הכול, ולא רק זה שגם כול מה שאני יכול לתת יהיה גם מספיק, מספיק כדי לשמור על הבית שישאר שלם למרות הכול?
ניסיתי לחיות בניהליזם שאין משמעות לשום דבר... זה לא זה
אני קורא לומד אבל כלום. אני לא מוצא( אפשר להגיד שאני לא רואה :P)
זה נראה שכול הזמן יש שתיי אפשריות האחת להגיד שאין סיבה להאמין( לבחור בצד האפל) להנות מהרגע ולא לחשוב על שום דבר, לחיות את הרגע.
הדבר השני שאני יכול לעשות זה להמשיך להאמין, להאמין שעוד יבוא יום ולכול זה ערך.
להאמין שאם נבראתי יש סיבה. וזה שיש לי רצונות אז יש גם דרך להשיג אותם.
יכול להיות שהחיים האלה הם עונש לחיים קודמים? אם כן איזה אדם נורא הייתי צריך להיות כדי לכאוב ללא משמעות. ואיך אני יודע שהמעניש ראה שזה מספיק.
יש ספר של גיבור מטה- שהוא רופא שאומר שמחלה היא כתגובה למשהו שקרה בילדות. אז אוקי קרה משהו ורציתי לסגור את העיניים ולא לראות שום דבר. מה עכשיו?
והקבלה אומרת שצריך ללמוד לקבל את מה שיש ושזו הדרך שהנשמה בחרה כי היא רצתה לגדול וללמוד משהו.
ויכול להיות שאני צריך ללמוד לבקש עזרה וללמוד צניעות. אז אני מבקש עזרה.
מישהו יודע לאן הולכים?
ואולי אני טועה....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות