בן 36 מחפש חום ואהבה - חבר וחברה

טוב אז לא התכוונתי שייצא לי חרוז בכותרת, אך ככה יצא.
אני בן 36, עובד כבר הרבה שנים, בעל תואר אקדמאי, יש לי חברים, אך כנראה סוחב על עצמי טראומות מהעבר.
אבא שלי תמיד היה מאוד קשה איתי (ועם כולם, אך כנראה אני רגיש יותר מאחרים, וחיפשתי חום והכלה - דבר שלא היה מצידו) ואמא שלי סבלה ממנו ולא קיבלה ממנו את הכתף התומכת עד פטירתה לא מזמן, ואני הייתי כביכול התחליף לבעל עבורה, מבחינת זה שתמיד תמכתי בה ולא הערתי לה על האוכל שהיא הכינה והייתי תמיד נחמד אליה ואוזן קשבת. אז אני שמח שעזרתי לה, אך זה גרם לי קושי נפשי שקשה לי לשמוע צרות של אחרים וגם קשה לי אם בחורות מתלוננות בפניי - כי מספיק שמעתי מאמא שלי ז"ל האהובה טענות על החיים ואני מחפש מישהי שמחה או לפחות לא "קוטרית".
בסביבות גיל תיכון היה לי חבר ממש טוב שפעם אחת הציע לי שאשכב איתו. הייתי תמים ובפשטות אמרתי לו שלא ולא התייחסתי לזה אפילו. הוא המשיך להציע לי ולא רציתי, אז הוא הפיץ בכיתה כאילו שאני הומו, והוא המריד את כל חבריי האחרים נגדי, ככה שהיו מציקים לי כאילו שאני הומו (אפילו לא ידעתי מה זה כל כך) ואומרים שאני בחורה, והיו מחקים אותי רץ, ונמנעים מלגעת בי. והיו מציקים לי וצועקים את שמי במסדרונות. נפגעתי נורא והתכנסתי בתוך עצמי, בפרט שאבי ואחיי הגדולים לא היו חמים איתי ואבי היה מציק לי ורב עם בני הבית ולא היה לי חום מצידם (אבא שלי מעולם לא חיבק אותי ולא נגע בי, וגם שאר האחים שלי), ולא סיפרתי לאף אחד מה עובר עלי. רק הייתי הולך לסבא וסבתא שלי והייתי יושב איתם בשקט בלי הצקות. הם נפטרו בסוף התיכון שלי.
בנוסף, לאחי הגדול יש ocd שזה הפרעה טורדנית כפייתית, הוא רגיש מאוד ובודק הרבה אם הדלת נעולה, ומלא במחשבות שהוא לא מצליח להיפטר מהן, ויש לו מחשבות של פרנויה כאילו אנשים מחפשים את רעתו. ההורים שלי תמיד הסתירו את מצבו מאיתנו, וזה היה איזה סוד שידעתי שמשהו לא בסדר אך לא ידעתי מה. עם השנים קלטתי יותר מה קורה איתו.
היו לי עוד כל מיני קשיים אך לא אפרט אותם, אך תמיד הייתי צריך להיות חזק גם כשבפנים הרגשתי חלש, ולא היה לי על מי להישען ולהרגיש יציב.
אז בשנים האחרונות אני יצאתי עם בחורות לדייטים, אך לא התחתנתי. במשך השנים קלטתי שאני צריך לעבור איזו חוויות ריפוי נפשית, והלכתי לפסיכולוגים ולסדנאות של ביטחון עצמי ושל עבודה על הגבריות שלי - כי הרגשתי נורא חלש מכל ההצקות ומחוסר החום. פשוט רציתי ואני עדיין מחפש איזה מישהו שיתן לי חיבוק, מישהו במקום אבא שלי, ומישהו שאחרי הפטירה של אמא שלי ז"ל יחבק אותי חיבוק חזק וארוך ויגיד לי שהכל בסדר. אני חושב שחוסר המגע מצד הוריי וזה שהיה "אסור" לגעת בי בתיכון גרמו לי לצמא גדול למגע ולחיבוק.
בזמן האחרון אני הולך לאימוני כושר, כי ראיתי שאני רוצה להרגיש גבר בעצמי ולהיות חזק מנטאלית, ושלא אזדקק לחיבוק של אחרים אלא אהיה חזק בעצמי. המאמן כושר שלי הוא בחור ממש מקסים וטוב, שמשקיע בי המון, גם באימונים וגם בשיחות. דוקא כי הוא כזה מכיל אותי וטוב כלפיי, אני לצערי מקשה עליו מאוד את האימונים. אני נפגע מאוד אם הוא מדבר בטלפון תוך כדי אימון, ואפילו אם רק יש צליל של הודעה. אני מרגיש אז כאילו הוא נוטש אותי וכאילו יש מישהו אחר שחשוב לו יותר ממני. אני גם מבקש ממנו המון עידוד ושיגיד לי כל הכבוד ושאני מסוגל, ולפעמים מבקש שיתן לי טפיחת עידוד על הכתף. כשאני נותן לו חיבוק הוא אומר לי שהחיבוק שלי מאוד "ריגשי" ולא מתאים לחיבוק של גברים, והוא בכלל מלמד אותי הרבה דברים ועל יחסי אנוש תקינים, כי אני קצת מתקשה בזה ורגיש ונפגע מהר. אם חברים שלי היו רואים מה שאני כותב פה כעת אז הם היו חושבים שאני כותב שטויות - כי אני חברותי ושמח כלפי חוץ, אך בפנים אני מאוד מחפש חום ואהבה וחיבוק, ורק עם המאמן שלי אני מרגיש חופשי להביע בפניו את החוסר שלי, ןלצערי אני מאוד רגיש ונפגע ממנו, כך שהוא אומר לי שאיתי הוא נזהר בכל מילה כי הוא לא יודע איך אני אפרש זאת. הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ושהוא משקיע בי, והוא קנה לי מתנות מידי פעם. באמת אין דברים כמוהו, הוא כמו מלאך ומשקיע בי המון, וצר לי כל כך שבגלל שהוא טוב כלפיי אני כאילו מוציא עליו את התיסכול שלי מאבא שלי ומהחברים שהחרימו אותי. פשוט קשה לי שלא להיפגע, ואני לא רוצה שהוא יעזוב אותי. אני אומר לו שהוא יקר לליבי ואני קונה לו לפעמים מתנות קטנות, להביע בפניו את אהבתי והערכתי.
אמא שלי נפטרה ואני שמח שיש אותו, אך אני ממש לא רוצה להעיק עליו. כמו שהוא אוהב אותי, גם אני אוהב אותו ואני רוצה שהוא יהיה מאושר. לפעמים אני חושב אולי כדאי שאפסיק להתאמן איתו ולראות איך אני מסתדר בעולם בלעדיו - מבלי לפתח בו תלות, אך אז אני חושב שאם אני אעזוב אותו אז תמיד אחפש תלות במישהו אחר (כמו מקרים שהיו לי בעבר) ושכיום אני מספיק גדול ובוגר כדי לתקן את טעויות העבר, כך שאם אני תלותי במישהו - אז לפתח בעצמי חוסן לנתב את החברות ממקום של תלות למקום של הדדיות וכיף. נורא קשה לי עם זה, ואני נפגע ממנו ומקנא אם הוא מתייחס יפה למתאמנים אחרים שלו יחסית אליי, אך אני יודע שאני פשוט צריך לעבוד על עצמי.
אמרתי לו לאחרונה שאני לא רוצה שנעשה עוד שיחות נפש, אלא מספיק לי שנתאמן ועצם זה שהוא איתי וקיים זה נותן לי ביטחון כדי להתקדם בחיים. וזה נכון.
אז כרגע אני מחפש חברים אחרים. סתם לצאת לסרט, או לחוף היום, או ללונה פארק או לבית קפה או לבר. ואם אמצא גם בחורות להסתובב איתן (אני קצת חושש מבחורות, כי לא רוצה לשמוע צרות שלהן, כפי שפירטתי לעיל) אז גם מצויין.
אם למישהו/י יש מה להגיד לי ולייעץ, או רוצים להיות חברים שלי, אז אשמח ממש :)
ומשהו שחשוב לי להבהיר: אני בהחלט אחלה בן אדם. נורא רגיש מבפנים ומחפש חום, אך איכותי ואינטיליגנט.