אני מרגישה כאילו אין לי מה לקום בשבילו. שאני יוצאת עם "חברות" אולי מתחילה עם בנים שלא באמת מוצאים חן בעיני בשביל החברות. אני מרגישה צבועה. כאילו אף אחד לא יודע באמת מי אני. אני ילדה רגילה נגררת מבחינתםר. שאף אחד לא יודע שהיא סובלת בלילות מחוסר שינה ובכי. אני מרגישה בודדה. אני שמה לב לאחרונה שלא אכפת לי מאף אחד באמת. אני תמיד הילדה המאושרת הזו בכיתה עם הציונים הגבוהים והבית עם הבריכה שלבושה יפה. נמאס לי! שאף אחד לא מכיר אותי! שאך אחד לא יודע מה עובר עליי שכול חצי שנה שעברה רציתי לא יודעת מה תתארו לכם.. וכתבתי מכתבי שנאה ותיכננתי דברים ולבסוף רק הפחד עצר אותי. אני הייתי במצב הכי גרועה בחיים שלי ואני עשיתי דברים גם לידיים שלי.. (אני לא מפרטת עם קצת דימיון תבינו) ואף אחד לא שם לב.. הם מכירים אותי בתור מישהי אחרת ולאחרונה עבר עליי משהו והכל חוזר ואני לא רוצה להתמודד לבד אבל גם אין לי למי לספר. ולא אכפת לי מכלום. מה אני עושה עם עצמי? אני לא רוצה שזה יהיה הרגל כול הדבר הזה זה פוגע בי. ואני לא מתכוונת ללכת לפסיכולוג למרות שהציעו לי זה ירמוז להם. כמובן שיש לי עוד משפעים בחייו שלי שאני לא רוצה לכתוב כאן שגרמו למצב הזה(נפגעתי ממשהו)... אבל תתייחסו לאיך אני גורמת להרגשה הנוראית הזו להיעלם? אני לא רוצה להמשיך להדרדר לזה כמו פעם! ( באמת שאני כבר לא כמו פעם נגררת אחרי חברות יותר מידי... לפעמים יש יציאות)
בבקשה לא לפרס בעוד מקום חוץ מפה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025