גרה בשכונה של עשירים ואין לי יכולת לממן את אורח החיים של החברים שלי

עד גיל 12 המשפחה שלי הייתה במצב כלכלי טוב , טסים לחול , מתלבשים יקר , מסעדות , וגרנו בשכונה ישנה בבית רגיל. שכשהייתי בת 12 וחצי בערך עברנו לשכונת יוקרה שגרים בה אנשים במעמד יותר גבוהה. ההורים שלי עשו מאמצים רבים בשביל לעבור לגור בשכונה הזאת ובאמת נאחזו בשניים כדי לתת לי ולאחי סביבה טובה יותר לגדול בה.
אז עברנו לשכונה החדשה , והביית באמת גדול ויוקרתי , אבל הוא ריק , כי כסף לרהיטים לא נשאר. הרהיטים שבורים קרועים וישנים. אין לנו מזגן ... כל הברזלים במזרן של ההורים שלי בולטים ויש להם כאבי תופת בגב בגלל זה. יש להם הרבה חסכונות לי ולאחי כדי שבעתיד כשנרצה ללמוד , לקנות דירה , אוטו ולהחתן נוכל לעשות את זה בעזרתם ולא להרוויח הכל לבד ובקושי רב , כמו שהם עשו כשהיו צעירים. הם מדהימים וזה לא מובן מאלו שהם סובלים עכשו רק בשביל להבטיח לי ולאחי עתיד טוב יותר.
הבעיה מתחילה בכך שרוב האנשים פה בשכונה הם ממעמד דיי גבוהה , מסעדות , חול , בגדים בלי סוף - ולי אין את כל זה. אני משתדלת להסתפק במה שיש , אבל לפעמים זה בלתי אפשרי. הם יוצאים לפחות פעם בשבוע , ולפי החוקים שלהם אסור לבוא אם אותו הבגד פעמיים ( אבסורד , מן הסתם אני לא יכולה לעמוד בזה ). כל יום בבצפר הוא סיוט , תצוגת אופנה כל בוקר. חייב להפציץ הופעה , אבל אני לא יכולה !
אין לי כסף לכל היציאות האלה ...הרבה פעמים הם יוצאים ( בדרכ בשישי) ואני אומרת שאני בקידוש , למרות שהמשפחה שלנו בקושי שומרת מסורת ( חלב ובשר אני שומרת אולי חמש דקות ) ואני בכלל יושבת בבית בחוסר מעש , מקנאה בכל התמונות מהיציאה שהם מעלים ושולחים.
לפעמים הם יוצאים גם 3 פעמים לבתי קפה בשכונה ... וגם לשם אני לא יכולה לבוא.
כיש לאחת החברות יש יומהולדת וקונים לה זר בלונים , החוקים הלא כתובים מחייבים להביא 30 שקל , וגם את זה אני מתביישת לבקש מההורים שלי...
כל החברות שלי במכון כושר , בעיקר בשביל הכיף ולהעביר תזמן בשבת , אבל אני לא יכולה. אמא שלי לא מסוגלת להתנתק מחלק מהמותרות (למרות שהיא מאוד מאוד חוסכת ולא מבזבזת ) ומדי פעם הולכת לכיכר ( כיכר המדינה ) וקונה לעצמה כמה דברים בסיסיים. חשוב לציין שיש לה בארון שמלות של גוצי , פרדה , דיסקוור , ארמני וכו ... כנל גם לגבי נעליים.
כל שאר הבגדים המעטים שלי ושל אמא שלי הם בעיקר מזארה , יש לי שמלה אחת של הרווה לג׳ר מהכיכר ( מאוד יקרה , אם יקרה לה משהו אני אמות ! וזאת באמת מותרה ענקית ומעטות הבנות שזוכות בכלל לגעת בשמלה כזאת ... לא מתלוננת על זה בכלל בכלל ) וזהו בזה מסתכם הארון שלי.
שנה שעברה לדוגמא היה לי רק מכנס אחד לבצפר ששמתי כל יום ולכל מקום ... אפילו הייתי מפחדת לכבס אותו מחשש שאתקע בלי מה ללבוש לבצפר.
אני יודעת שהרבה מכם מאוד יכעסו עליי כי לרוב הילדים בארץ אין חצי ממה שלי יש ( 2 בתים , חסכונות , עתיד , הורים מדהימים )
אני לא מתלוננת , כי לא חסר לי כלום ( למי שהתבלבל יש בבית אוכל בשפע ) אני פשוט רציתי לשתף קצת שקשה לי להתמודד מול חוקי החברה שאני חייה בה ואורח החיים היקר שלהם. אני פשוט נמצאת אם אנשים שלא תואמים את המצב הכלכלי שלי ...
יש לי חברות מדהימות והם בחיים לא מעירות לי הערות מעליבות בנושא , אבל אני יודעת שבפנים בלב ובינן לבין עצמן הן מדברות וחושבות על זה ...
חשוב לציין גם שאני מתביישת להביא אותם הבייתה כי בקושי יש בו רהיטים וגם הרהיטים שבתוכו קרועים ושבורים.
תודה לכל מי שקרא את המגילה חסרת המשמעות שלי