חגגתי אתמול יום הולדת 18.. ואני לא אומרת את זה בשביל שתכתבו לי מזל טוב או משהו בסגנון, באמת שלא.. זה נטו בשביל לפרוק ולהתייעץ..
מישהו שאני מדברת איתו כבר קרוב לשנה וחצי (הכרנו באתר אחר) והוא אחד הידידים הבאמת הכי טובים שלי קצת בדיכאון לפעמים.. ואני מדברת איתו, תמיד, ולדעתי גם עוזרת לו.. בזמן האחרון אני בעצמי נכנסתי קצת לדכאונות כאלה וממש רציתי שהוא יקשיב ושיתייחס ברצינות ובכנות והוא סוג של התעלם מזה.. זה קרה גם לפני אבל עכשיו ממש שמתי לב לזה וזה הציק לי.. מרוב ההרגשה הרעה, התחלתי לחפש בעוד שיחות פעמים שזה קרה ושמתי לב שזה קרה די הרבה.. שאו שהוא דחה את העצות והעזרה שלי ופשוט התייחס אליי בקור ובקטע של "את לא עוזרת לי, לכי כבר", או שהוא לא התייחס אלי כשאני הייתי צריכה יחס..
וזה כואב..
אתמול היה לי יום הולדת, ומכל האנשים ממש קיוויתי שדווקא הוא יזכור ויגיד משהו.. עד כמה שאני לא אוהבת להזכיר לאנשים - לו הזכרתי די הרבה.. והוא לא זכר.. רבנו באותו יום ביום שישי בלילה לגבי משהו (ככה שזה גלש לתאריך של יום ההולדת) ואתמול בלילה הוא פשוט נעלם ולא ענה לי.. ככה שדי התחלתי את היום בחרא וסיימתי בחרא..
מבחינתי זה היה הקש ששבר את גב הגמל, אבל אולי אני מגזימה קצת? כתבתי לו היום בבוקר שאני לא רוצה שנדבר יותר כי זה יותר מדי לחץ בחיים לשנינו, לחץ שאנחנו גם ככה לא צריכים.. הוא לא ראה בינתיים, אבל יכול להיות שהגזמתי?
אני ממש אוהבת את הבנאדם הזה, ואפילו היינו אמורים להפגש בקרוב, אבל אני פשוט לא רואה את זה קורה.. הרבה פעמים חשבתי עליו כעל משהו יותר גדול מידיד, אבל בכל פעם אני מתאכזבת ממנו מחדש, ובכנות? זה מתחיל להימאס..
אז.. אנשי אסקפיפל היקרים שאני לא מאמינה שאני מתייעצת איתם לגבי דברים כאלה.. מה אתם אומרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות